משל חסידי ידוע מספר על יהודי שהתלונן בפני הרבי על הצפיפות בביתו. הרבי הורה לו להכניס הביתה עז, אחר כך תרנגול ולבסוף חמור. כשהחיים הפכו לבלתי נסבלים, הורה הרבי להוציא את כולם. פתאום, הבית הרגיש מרווח להפליא.

נראה שתהליך דומה עובר על הר הבית בשלוש השנים האחרונות. עם הקמת ממשלת ה"ימין מלא-מלא", הציפיות היו בשמיים, אך המציאות בשטח נותרה קשה. בשנה וחצי הראשונות ראינו עלייה מדאיגה במספר המעוכבים והמורחקים, ואירועי אלימות משטרתית מקוממים – כמו התקיפה הקשה של קטינים בתשרי תשפ"ד. בכל אותה תקופה, התגובה הרשמית שיצאה מלשכת השר ומסביבתו הייתה נחרצת: "המהפכה כבר כאן, כל הכבוד לשר". אך העולים להר הרגישו שזו מהפכה על הנייר בלבד. בשטח, המאבק היה יומיומי.

השינוי המשמעותי התרחש בתשעה באב תשפ"ד. זה לא שההשתחוויות או השירה נולדו באותו יום; בימי השיא של העליות בשנים האחרונות, אלו כבר הפכו למחזה נפוץ כי סר פחד המשטרה מהציבור הגדול. אלא שעד אז, כל מי שהעז לפעול כך ידע שהוא מסתכן בעיכובים, במעצרים אלימים ובהרחקות דרקוניות.

החידוש בעליית השר עם הציבור היה הלגיטימציה. הגיבוי הפוליטי המופגן מנע מהמשטרה להמשיך בקו הכוחני שבו נקטה עד אז כלפי המתפללים. מי שעלה להר בחודשים האחרונים הרגיש את משק כנפי ההיסטוריה. המעבר מהשתחוויות חטופות ללגיטימציה של תפילה, שירה והשתחוות המונית בגלוי, הוא לא פחות ממהפכה בתודעה ובשטח. השר איתמר בן גביר, בגיבוי העולים שהצביעו ברגליים, הצליח לנפץ תקרת זכוכית שאיש לפניו לא העז לגעת בה. פחד המשטרה התחלף בהבנה שמשהו חדש קורה. פתאום, המעצרים האלימים כמעט ונפסקו, וההשתחוויות למעשה שבשגרה בהר הבית. לרגע היה נדמה שהנה – הבית באמת התרחב.

הצד האפל יותר של ה"מהפכה"

אני יודע שביקורת על השר איתמר בן גביר בקרב עולי הר הבית נתפסת כמפתיעה, ומקורבי השר יגידו שמדובר בכפיות טובה, אך האמת חייבת להיאמר: בשבועות האחרונים נחשף צד אפל יותר של ה"מהפכה". הפרסומים האחרונים על ניסיונות סינון והסתרת מידע בבקשות חופש מידע בנוגע לנעשה בהר הבית, מעלים חשש כבד. נראה שיש מי שמעדיף לצבוע את המציאות בצבעים ורודים ולהעלים נתונים על פגיעה בעולים, במקום להתמודד עם הבעיות השורשיות. המאבק על ההר גדול מכל דמות פוליטית, ושקיפות היא תנאי בסיסי לריבונות אמת. אי אפשר להתהדר במהפכה כשבו בזמן מנסים להסתיר את המציאות מהציבור.

האמת המרה נחשפה השבוע בישיבת הממשלה, בשיחה בין ראש הממשלה לדרג המשפטי. נתניהו הבהיר שזהו רק "פלסטר": "השינויים שבן גביר עושה לא משנים את הסטטוס קוו וזה בתיאום איתי". במילים אחרות: הדרג המדיני מוכן לסבול את התפילות וההשתחוויות כל עוד הן נשארות בגדר "ג'סטה" שתלויה ברצון טוב של שר כזה או אחר, ולא הופכות למה שהן באמת: זכויות יסוד מוקנות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ה'עז' וה'חמור' הוצאו מהחדר, אבל אנחנו עדיין חיים בתוך מציאות שבה זכויות האדם של יהודים נשארות מחוץ להר הבית.

זו בדיוק הנקודה שבה אסור לנו להתבלבל. השינויים הנוכחיים הם משמעותיים מאוד אך האפליה המבנית בהר הבית חיה ובועטת: יהודים עדיין מופלים בשעות הכניסה, המורשת היהודית במקום הקדוש ביותר לעם היהודי נהרסת ומושמדת באין מפריע, וחופש הפולחן תלוי ב"מצב הרוח" של הדרג הפוליטי. אם מחר תקום ממשלה אחרת – ה"עז" תחזור לסלון תוך דקות, כי שום דבר לא עוגן בזכויות יסוד.

הפתרון – שינוי התודעה הלאומית

מה הפתרון? אסור לנו להסתפק ב"תיאום" של ראש הממשלה. אנחנו חייבים להפסיק להיות האורחים המנומסים בבית שלנו. הפתרון הוא לא רק "להסתדר" עם המשטרה, אלא לשנות את התודעה הלאומית:

ביטול הגבלת השעות והימים ליהודים: הר הבית חייב להיות פתוח תמיד, ללא אפליה.

הכנסת הר הבית למערכת החינוך: כחלק בלתי נפרד מהזהות והמורשת הלאומית.

הכרה רשמית ומשפטית: על מדינת ישראל להכיר בהר הבית כמקום הקדוש ביותר והיחיד לעם היהודי, ולפעול בשקיפות מלאה ובאחריות ריבונית.

כפי שאמר יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". הגיע הזמן שנדע את עברנו לא כזיכרון רחוק, אלא כריבונות חיה על ההר. אל תיתנו להם להסתיר את האמת בעזרת עוד "עז" תורנית.

==

עקיבא אריאל הוא מ"מ מנכ"ל עמותת "בידינו למען הר הבית".