מיכאל בן ארי: הרפיסות של נתניהו מחזקת את החמאס
במאמר מיוחד לסרוגים אומר ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי כי המציאות היא אחת מהשתיים או שאנחנו נכבוש את עזה או שעזה תביס אותנו, כפי שהיא עושה
כל מי שמפעיל קצת את המחשבה, מבין שמה שקורה בדרום הארץ, הוא מציאות בלתי אפשרית. שום מדינה מתוקנת וגם לא מתוקנת לא היתה משלימה עם מתקפות טילים על אזרחיה. תפקידה של כל ממשלה הוא בראש ובראשונה לספק בטחון לאזרחיה, המשלמים את מיטב כספם לתקציב הבטחון ונותנים את מיטב שנותיהם לשרות הבטחון, כדי לקבל את התמורה המתבקשת – בטחון.
אין לי ספק שממשלת ישראל, מעוניינת לספק את הנדרש. גם אין לאיש ספק שמערכת הביטחון שהכריעה שלושה צבאות במלחמת ששת הימים, יכולה לרסק את כנופיית הטרור בעזה, בשעתיים.
והשאלה הגדולה אם כן, היא למה? מה מונע מהממשלה לעשות זאת. למה שוב ושוב ההתנהלות הפתטית של איומי סרק מבזים, כדוגמת: "נגיב בעוצמה" או "ניתן שקט תמורת שקט"?
והתשובה המרכזית היא אחת: הקונספציה. הקונספציה שאומרת שאין לנו אפשרות לכבוש את עזה, שכיבוש עזה ימיט עלינו אסון. טראומת 'הבוץ הלבנוני', היא זו שמנחה את קובעי המדיניות של ממשלת ישראל, בהנחיית אוסף יועצים, המנותקים מן המציאות ומן האחריות הנדרשת. אלו ששוב ושוב מטילים אימה על ממשלת ישראל ומערכת הביטחון. הם מזהירים מפני 'הפלת החמאס'. הם גם מטיפים לחיזוק 'שלטון החמאס', כי חלילה במקומו יבואו 'יותר גרועים'. כך שיוצא שאנחנו כמעט אומרים תודה על כל טיל וטיל שנופל עלינו, כי תתארו לעצמכם שאת הטילים הללו היו שולחים הסלפים, זה היה הופך מיד מטיל חמאסי מתון לטיל סאלפי קיצוני…
היועצים הללו מבינים (מל"ל, חטיבת מחקר בצה"ל ושות'), שהם אינם מציעים כל פיתרון, שהם מפקירים את אזרחי ישראל, שהקורבנות חלילה הם עניין של זמן, ונזכיר שב'סבב' שלפני כשנה וחצי נהרגו שלושה אזרחים בבית דירות בקרית מלאכי. אבל ממשלת ישראל, מחפשת פתרונות לא מציאותיים, כיצד להביס את המרצחים וגם להמשיך להאכיל אותם. כיצד להכריז שממוטטים אותם, וביד השניה להזרים להם כסף, חשמל, מוצרי מותרות ובטון. כדי לא להסלים, כדי לא להרגיז את העולם ומאידך להרגיע את הציבור בישראל, חיל האויר מבצע מפעם לפעם הפצצות של שדות פלפל או פחים. אך חלילה, לא עלה בדעתם להשמיד את בנייני הממשל העומדים על מקומם, או בתיהם המפוארים של מנהיגי הטרור.
ככל שנוקף הזמן, התודעה המוראלית של האויב, הולכת ומתעצמת. הוא רואה אותנו ברפיסות, בגסיסה התודעתית בצידוק הקיומי שלנו. תקוותו להשמדתנו הולכת ומתחזקת, עם חיזוק נלהב מבני עמם באום אל פאחם ושועפאט. אזרחי ישראל המותקפים כבר התרגלו, הם שפופים מוראלית, ואני מקבל אין ספור הודעות בסגנון הזה. הם לא זקוקים לעוד מקלט, לעוד התראה, לעוד תקציב. הם זקוקים להחזרת זקיפות הקומה שאבדה עם האימה שמלווה אותם ואת ילדיהם.
כאן מאחורי המקלדת, ולאחר ששמעתי כמה וכמה סקירות מאסופת היועצים הללו, שנכשלים בתחזיותיהם פעם אחר פעם, אני חש חובה לומר: החבורה הזאת מובילה אותנו ליום כיפור מודיעיני וצבאי. מי שמסרב לראות את המציאות, ומעקש אותה בבליל של מושגים ומונחים, מוביל את כולנו לקריסה. מחנכים את צה"ל להיות צבא מובס, במקום צבא מביס, ואוי לחייל שינסה להתבטא אחרת מהשיח החדש וידבר על חיסול האויב. המציאות היא אחת מהשתיים או שאנחנו נכבוש את עזה או שעזה תביס אותנו, כפי שהיא עושה. החיים הלא נורמאליים של ילדים שצבע אדום בשבילם הוא לא שעת ציור, זו תבוסה, שתוליד עוד ועוד תבוסות. והאויב עושה זאת, צעד אחר צעד. ואצלנו, מלהגים, מאיימים ומפציצים חביות ריקות ומוליכים שולל ציבור מושתק.
כדי לנצח, אין צורך בחיילים חזקים או נשק מתוחכם. כדי לנצח צריך תודעה, תודעה של צדק, תודעה של ניצחון, תודעה שאנחנו כאן, בבית שלנו. אך כשאת התודעה מובילים 'אנשי אקדמיה' חסרי תודעה כלשהיא, התבוסה היא כאן ועכשיו, בנוכחות מדאיגה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו