דעות

"אשמנו, בזבזנו, דיברנו, העתקנו, חירטטנו,סימסנו, גיגלנו (עשינו גוגל במקום לכתוב בעצמנו)" רגע לפני שנכנס יום הדין דורון בלוך מנסח את סדר הווידוי לחובש ספסל הלימודים

הרב שלמה אבינר בשו"ת מקיף על ענייני יום הכיפורים. האם מי שאוכל בצום צריך לברך? מה הדין אם אשתי חולה? ומה עדיף; להתפלל או לצום? כל התשובות לכל השאלות

שנה לפטירתו של הרב ישועה בן שושן- המקובל ואיש המחתרת שחיבר חול וקודש, גשם ורוח: "הוא אשר עזב החשבונות הרבים אשר ביקשו להם בני אדם ושם את כל חשקו ומאוויו להיות כולו בלתי לה' לבדו"

ימים אלה, הימים הנוראים, הם ימי זמן מנהג התרת נדרים. זו הזדמנות פז לחרוג מעקרונותינו הצודקים ולנהל את המדינה בשותפות עם החצי האחר. פרופ' שחר ליפשיץ עם הצעה לפתרון הפלונטר הפוליטי

הכיפה הסרוגה היא הסמל לשפה הזו ועל אף שאני מסכים עם רבים מהדברים שכתב הרב עידו, היא יציבה על הראש שלי. ובדרך קוקניקית קלאסית אומר שהיא גם מכילה ומכניסה לבית פנימה את הכיפה הסרוגה שחורה שלו

הבהילות הזו לרוץ ולהפריד את ימינה לשתי סיעות יכולה להיות לרועץ. הפיתוי ללכת לליכוד מצד הימין החדש הוא גדול, אבל ויש הרבה אבלים והם גדולים מאוד

המובן של חרדים הוא יראים: כל רגע פנוי הם מקדישים ללימוד תורה ומקפידים על קלה כחמורה. לעומתם יש דתיים-ציוניים, שהם פחות יראי שמים, שאינם מקדישים כל רגע פנוי ללימוד תורה, אלא עסוקים בכל מיני דברים חסרי ערך

למען האמת, על אף שבקונוטציה ראשונית המושג "מלאך" עלול להתפרש על ידינו כשלמות מוחלטת, מדברי חכמי ישראל עולה שהמעלה הגדולה נמצאת דווקא אצל האדם החומרי בעל הגוף

אחת המילים השכיחות בימים אלו, שלאחר הבחירות לכנסת ה-22, היא ללא ספק המילה 'רוטציה'. דווקא מפרשת וילך ניתן ללמוד כי האפשרות לקיום הנהגה משותפת תחת אותה כהונה אחת אינה בהכרח המודל האידאלי למנהיגות

למה האמונה בקרב היהודים רק הולכת ועולה, ואילו אצל הנוצרים הקתולים היא הולכת ויורדת. הרב שמואל אליהו מסביר

הרב שלמה אבינר מתייחס לטענה כי הקמת מדינה פלסטינית וחזרה של ישראל לקווי 67' יביאו שלום ובטחון, ומזכיר מספר נתונים שמוכיחים כי מדובר במשוואה שגויה

ניגשתי אליהם בשקט והשתקתי אותם, "תהיו בשקט. אתם מרעישים ומפריעים לרב עמיטל". הם השתתקו. התיישבתי במקומי ואז שמעתי קול. 'עמיחי', קרא לי הרב עמיטל. ניגשתי אליו בחוסר נעימות. את בקשתו המהדהדת אני זוכר עד היום

ממשלת אחדות, זה הדיבור עכשיו בציבור הישראלי, שהמציאות הפוליטית החברתית היא שהובילה אליו. פתאום אחדות זאת לא סתם סיסמה בעלמא מהפה ולחוץ, תוצאות הבחירות כפו עלינו את האחדות- הר כגיגית

למה השר כץ, נתניהו שולחו וכך גם כל קודמיהם, מתחמקים מהדבר האמיתי ומעדיפים להיתלות בטיעון רעוע ולא משכנע? כי נוח יותר להיתלות בעניין היסטורי רחוק ולשחרר את עצמנו ממחויבות לחיים יהודיים בהווה, רק שלא נתפלא אחרי זה שאף אחד לא משתכנע

הרשו לי לקלקל את החגיגה. אל תחפשו סיבות קוסמטיות. הציונות הדתית לא תנהיג כי האמת לא אצלה. המציאות לא הולכת לקראת זה שכולם יהיו יום אחד ציונים דתיים. המשיח לא יגיע רק כשכולם יבינו את תורת האורות הגואלת

מפלגת הליכוד הרכיבה בלוק עם המפלגות הדתיות, ועכשיו מנהלת דיונים קואליציוניים בשם כולם. מי שמנהל את הנידונים הוא לא אדם דתי. האם מותר לו להמשיך את הדיונים בשבת וביום טוב בשם כולם?

איך אנו באים לפני המלך בראש השנה כשאנו עוד מלאים חטאים. למה לא עושים את יום כיפור לפני ראש השנה כדי שנבוא טהורים לפני ה'? הרב שמואל אליהו מסביר

אם האמונים על מלאכת הרכבת הממשלה החדשה היו שואלים אותי, הייתי מציעה להם להניח כמה צלחות עם 'סימנים' על שולחן המו"מ. יכול להיות שזה היה מחדד אצלם, את חשיבות אחדות האמת בעם

לעיתים כשעושים מניין סליחות של ביינישים בסדר צהריים, או כאשר בהפסקה הקצרה בתפילת ראש שנה עוברים לשיחת חולין וצחוק, מפספסים את הנוראות של היום הזה

הרשות המחוננת בבואה להכריע בשאלות של חנינה צריכה ליתן דעתה לשיקולים שונים מאלו של הרשות השופטת. חנינה יכולה להיות צודקת גם מקום שהבטן מתכווצת, גם מקום שהדבר אינו מתיישב עם הדין וההלכה הפסוקה.