עו"ד על הפרשה: על החנינה – "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך"

עו"ד על הפרשה: על החנינה – "ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך"

הרשות המחוננת בבואה להכריע בשאלות של חנינה צריכה ליתן דעתה לשיקולים שונים מאלו של הרשות השופטת. חנינה יכולה להיות צודקת גם מקום שהבטן מתכווצת, גם מקום שהדבר אינו מתיישב עם הדין וההלכה הפסוקה.

author-image
עו"ד על הפרשה • ניצבים: על החנינהו על התשובה
  (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

על החנינה – "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך"

אחד הפתרונות שהועלו לנוכח מצבו המשפטי של ראש הממשלה וכדי להתגבר על מלאכת הרכבת הממשלה, היתה באמצעות הסמכות המוענקת לנשיא המדינה ליתן חנינה. מהלך זה, כך הסבירו, יוכל לתרום להרכבת קואליציה בעלת רוב פרלמנטרי. ברשימה זו לא אעסוק בשאלה הצדקתה של אפשרות זו. מנגד תתמקד הרשימה במוסד 'החנינה'.

עוד באותו נושא

ההצעה של ריבלין לגנץ: כך תשב עם נתניהו בממשלה

פרשת השבוע שלנו מתאר את האפשרות שגם לאחר שהאל יעניש את עם ישראל ויגלה אותם מארצו הוא ישוב וירחם עליהם ויחזירם אל ארץ ישראל בחזרה, כמו שאנו קוראים: "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך…ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה…והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך" [דברים ל;א-ה].

החנינה היא אחד מענפיו של מידת הרחמים. מוסד החנינה אינו דבר טבעי או מובן מאליו. יש עבירות שאינן ראויות לחנינה, ויש חטאים שכן ראויים לחנינה. יש מקרים שראוי לחון גם מי שביצע מעשה שאינו ראוי לחנינה, ויש חוטאים שאין לחון אותם גם במעשים שראוי לחון בהם. "מבחינה הגיונית טמונה בחובה של החנינה נימה של סליחה או כפרה. 'סלחתי לך' אומר הריבון אל האדם בבואו לבקש חנינה, 'על חטא שחטאת לפני בפלילים'. מידת הרחמים ולא מידת הדין, היא העולה במחשבתנו כשאנו משווים לנגדנו את העבריין העומד, כשהוא מלא עוון, ומפיל תחינתו לפני הריבון, שהנו בבחינת 'מלא רחמים' [השופט אגרנט, בג"צ 177/50].

אמנם לא ניתן להתעלם מהבעייתיות שעולה ממוסד החנינה. שכן זו אינה מתיישבת עם תורת הגמול, שהרי מצינו שוויתור על ענישה מקום שקיימת הצדקה לעשות כן כמוה כפשע, ומקורות רבים יצאו נגד תפיסה זו. כך למשל "כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא יותרו חייו" בבלי בבא קמא נ,א]. או כפי שמשמיענו המדרש "כל שנעשה רחמן על אכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" [מדרש תנחומא, ויקרא מצורע א] והרמב"ם מוסיף "אין הדבר כאיוולתו של מי שטוען שהימנעות מעונשים מהווה חמלה כלפי הבריות, אדרבה, זאת היא עצם האכזריות כלפיהם ושיבוש סדרי המדינה" [מורה נבוכים ג,לה]. ובכלל מאושיותיה של חברה תקינה היא המורא מעונש והפחד ממיצוי הדין. בבחינת הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו [אבות ג,ב]. ולמרות זאת מוסד החנינה מוכר במקרא, כך למשל אנו מוצאים שפרעה מלך מצרים, בספר בראשית מעניק חנינה לשר המשקים שהושלך לבית הסוהר [בראשית מ;כ-כא].

ובכלל אחת ממידותיו של האל היא מידת הרחמים והחנינה, "וחנותי את אשר אחון, ורחמתי את אשר ארחם". בתלמוד הבבלי מובאת דרשתו של ר' מאיר, שמבאר את דרכי החנינה "וחנותי את אשר אחון – אף על פי שאינו הגון, וריחמתי את אשר ארחם – אף על פי שאינו הגון" [ברכות ז,א]. עוד עקרון דורש ר' שלמה יצחקי, רש"י, מגדולי פרשני המקרא מהפסוק "אחון פעמים שארצה לחון", והחנינה מוסיף רש"י בפירושו לתלמוד "את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה ואף על פי שאינו כדאי" רש"י בבלי ברכות, ז,א].

כלומר החנינה אינה מחויבת המציאות ואין הריבון מחויב לחון, כך למשל מזהיר הנביא ירמיה את עם ישראל שאם ימשיכו בדרכם האל מבטיח "והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת…לא אתן לכם חנינה" [ירמיה טז;יג]. גם כאשר נשקלת חנינה לעיתים היא יכולה לנבוע משיקולים שתלויים בבעל הסמכות ולא בעבריין. האברבנאל, בהקדמתו לספר שופטים מבהיר "והמלך יוכל לבטל משפט השופט ולא יתהפך זה" [האברבנאל שופטים, הקדמה ד"ה ההבדל השני] כלומר האברבנאל מכיר בסמכות עליונה מעל לרשות השופטת שבכוחה לבטל את פסק הדין של בית המשפט ולחון מי שהורשע בפסק דין [ראו גם: שו"ת הרדב"ז חלק א, סימן רצו].

ר' יצחק בר ששת פרפת, הריב"ש, בשאלה שהופנתה אליו הביע עמדה בשאלת סמכות החנינה "שאפילו חרם שהחרים מלך ישראל או הסנהדרין אף על פי שהעובר חייב מיתה אם רצו כלם למחול לו מוחלין לו ומתירין" [שו"ת הריב"ש סימן קעא]. רבי יום טוב בן אברהם אשבילי, הריטב"א, מגדולי רבני ספרד של המאה ה-13, נשאל אודות אדם בשם אברהם שפרץ לבית כנסת, שבר את דלתות ההיכל היכן שהיו מונחים ספרי התורה וזאת כדי לגנוב משם כסף. בעקבות מעשה זה ובהתאם לתקנות הקהל שהיו נהוגות באותו הזמן נגזר עונשו לגירוש מהקהילה. בעקבות כך פנתה אימו של אברהם וביקשה מהם שיחונו את בנה. בתשובה מבהיר הריטב"א את השיקולים שיש להתחשב בהם, והוא מונה את שאלת החרטה, והאפשרות שבביטול העונש הוא ישוב למוטב – הרי שניתן לחון אותו [שו"ת הריטב"א סימן קנט].

היות החנינה מוענקת לסמכות חיצונית ונפרדת מהרשות השופטת, הרי שזו מגלמת את הגשמת הייעוד החברתי. מוסד החנינה הוא בן הזוג הטבעי של מערכת הצדק והמשפט, כפי שהישמענו השופט אליקים רובינשטיין "החנינה והרחמים הם צמדו של המשפט – מול צדק ומשפט, מידות הדין, עומדים חנינה ורחמים, מידות הלב [בג"צ 10021/06]. אי אפשר לחברה מתוקנת בלי שתי מערכות נפרדות ומשלימות אלו, המשפט והחנינה. כל מערכת פועלת בתוך הסמכויות המוענקות לה.

הרשות המחוננת בבואה להכריע בשאלות של חנינה צריכה ליתן דעתה לשיקולים שונים מאלו של הרשות השופטת. חנינה יכולה להיות צודקת גם מקום שהבטן מתכווצת, גם מקום שהדבר אינו מתיישב עם הדין וההלכה הפסוקה. נכון, חנינה צריכה להיות מושתת על שכל ישר, ואין בחנינה להוות קרדום כדי לפגוע במערכת המשפט – אך אין גם מקום להגביל את אפשרויות החנינה. כך צריכה להיות דרכה של הרשות החוננת, פועלת כגבוה מעל גבוה ומכריעה את הדברים בהתאם לנסיבות המקרה.

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, ובעלים של משרד לעריכת דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
תענוג
עו"ד | 26-09-2019 11:50
אוהב את היכולת של הכותב להתאים את הפרשה למציאות, ישר כח
2
נתניהו
ויזתא | 26-09-2019 16:10
שתלך כפרה על נתניהו הוא יותר נקי ממך.
3
ביבי אינו אשם הזקוק ל'חנינה' המצאת הבולשביקים
עידו 2 | 26-09-2019 21:10
רק האכזרים בתוכנו הדביקו את ה''חנינה'' לביבי, כאילו ..... הוא כבר נאשם. סטאלניזם