בפוליטיקה הכל אישי, כך לימדו אותנו, ואכן לא רק בין הפוליטיקאים ובמהלכים הפוליטיים שלהם, אלא גם בסימפטיה שיש לנו למועמדים עצמם. אם זה בגלל תפיסת העולם שהם מייצגים, אם זה בגלל ההזדהות השבטית- שהם נציגיהם, ואם זה בגלל שדיבורם, דמות תבניתם והישגיהם קונים להם אחיזה בקרבנו.

וכך מצאתי את עצמי כאדם שבסך הכל מסמפט את נתניהו. במשך השנים נתניהו ביטא תפיסת עולם ימנית שמרנית, ובנוסף הוא גיבורם של השבטים הרדופים על ידי השמאל- מרכז- החילוני- הישראלי. ואני, גם גדלתי בין אותם השבטים, וגם יהודי שאוהב שהכל כשורה ולכן שמרן באופיי. כך שנקודת הפתיחה שלי לגבי נתניהו לא רעה בכלל. אדם עתיר הישגים שעמד על האינטרסים של ישראל.

אבל היה משהו מפחיד בביביזם שקם עלינו בזמן האחרון, באותה הדמות הנלחמת בעוז בכל מערכות השלטון- שהיא עצמה מנהלת כבר עשור. היה משהו בטירוף של אוהדיו, שהוא נהנה להמריץ אותם. הכל הפך למגרש המשחקים שלו, וגם, יש להודות על האמת, של שותפיו. ההיבריס הגיע בתנופה אדירה, מלחכי הפנכה צצו בכל מקום, ומה ששנו עליהם הם עשו לחבריהם מהצד המפסיד ובשמחה.

מייסדי הדמוקרטיה בארה"ב, וכן אבי הפרדת הרשויות ההוגה מונטסקיה לא סתם שמו מגבלות ומחסומים בפני זרועות השלטון, הם ידעו שכוח ללא גבול הוא מסוכן. גם בתנ"ך, הכוח נחלק לנביאים, מלכים וחכמים. חוששתני שאם נתניהו היה מנצח שוב, המבול הזחוח היה מציף את כולנו. אפשר ישר להגיד: אבל הם, אבל השמאלנים, אבל ואבל- זו הדרך הקלה. להעביר את הביקורת להשוואות מבחוץ. אבל אנחנו. עזבו את ההם.

"אתם התרגלתם לשלוט" הקניט מנחם בגין המנוח את חברי המערך לאחר המהפך של 77 והוסיף "אבל העם הזה חכם ונבון הוא יודע מה שהוא עושה". ואכן לא ברור אם העם בתבונתו הפוליטית ידע מה הוא עושה, או שהשגחה העליונה הובילה אותנו אל התיקו הפוליטי הזה, אבל נראה שבדרך נס ניצלנו, פשוטו כמשמעו מאיבוד הבלמים, כשהפעם נגמרו בתיקו, ובפעם אחרת אם גוש הימין- דתיים היו מנצחים שוב, זה יכול היה להוביל עוד לתנועת מטוטלת מנגד שתהיה כואבת ותשים אותנו במעגל הכאבות אחד לשני.

ממשלת אחדות, זה הדיבור עכשיו בציבור הישראלי, שהמציאות הפוליטית החברתית היא שהובילה אליו. פתאום אחדות זאת לא סתם סיסמה בעלמא מהפה ולחוץ, תוצאות הבחירות כפו עלינו את האחדות- הר כגיגית.

אני יודע שרבים חוששים מכך, שמא החרדים והדתיים יוותרו בחוץ ב"אחדות שכזו". בכנות אני מקווה שלא יהיה כך ושתהיה אחדות אמיתית. אבל הבה נזכור, איך הגענו למשברים שהובילו לבחירות הללו. המנהיגות הפוליטית החרדית ידעה בכל הסוגיות הטעונות בנושאי דת ומדינה להתגמש ולהתנהל בפרגמטיות- בחינת תנו לי יבנה וחכמיה: במתווה הכותל, בחוק הגיוס, בעבודות בשבת. אך מי ששלהב אותם היו כוחות מבחוץ, שלא הסכימו לשום פשרה. כך הגענו למצב שהקיצון הכתיב את הקו לכולם, וכולם התיישרו והמטוטלת יצרה תגובת נגד בצורת ליברמן וכחול לבן עם הממשלה החילונית שבקעה מהקמפיין.

אז אולי הלקח הוא שהגיע העת למתינות, להבנות ולשכל ישר, ושאת הקו לא יוביל השיח הקיצוני בשום תחום. ומי ייתן שתוצאות הבחירות בהחלט יובילו לאחדות בתוכנו ולא העמקת הקיטוב.

פורסם לראשונה בעיתון 'יום ליום' (ונכתבו עוד בטרם הפיצוץ בין הצדדים ביום רביעי אצל הנשיא. אך הם עדיין אקטואליים במידת מה)