דעות

הכישלון הצורב של העסקה הקשה חתום גם על חברי עוצמה יהודית והציונות הדתית, התפטרות מהממשלה או התנגדות לעסקה לא תחפה על זה. נציגי הימין יצטרכו לתת הסברים לא רק על השבוע האחרון אלא על מעל לשנה של מדיניות כושלת ורופסת

מכובדי השר איתמר בן גביר, למרות העסקה הנוראית, למרות האסון שהיא תביא עלינו כעם וכאומה, עדיין לא הגיע העת לפרוש מהממשלה

משה מלמד אותנו כיצד להתבונן במציאות בעיניים אמוניות: גם מי שנראה כאויב, או מי שגורם לנו לרע זמני, עשוי להיות כלי ביד ההשגחה האלוקית, שמכוונת אותנו אל המטרה העליונה

איך אנו כרבנים וראשי ישיבות הסדר, שתלמידיהם ואף רבניהן לחמו כל כך קשה, וראו את חבריהם נופלים זה אחרי זה מתוך האוויליות של ראשי המטכ"ל, נוכל עוד להמשיך לשאת באחריות שליחות תלמידינו וחברי קהילתנו כשרואים לאיזה תוצאות הרסניות מובילים אותנו ראשי המדינה?

הרב פרופ' ג'פרי וולף במחשבות על ההתעוררות הרוחנית שסוחפת את הציבור הרחב בישראל ותוהה האם היא אכן תוצאה ישירה של המלחמה?

כשהנשיא ביידן אומר שמטרת ההסכם היא סיום המלחמה, הוא אומר את האמת. רק לנו מנסים לשווק מציאות מהונדסת. כמו שהסכם אוסלו לא היה הסכם שלום אלא הסכם דמים, כמו שהגירוש מעזה לא היה "התנתקות", כך ההסכם כעת איננו עסקת חטופים, אלא הסכם כניעה לחמאס

תסכול! זעם! בושה! השפלה! איך קורה ששוב אנחנו נופלים בפח הזה, נכנעים לארגון טרור וחותמים על עסקה עם השטן? הרב יוני לביא משיב

זה כבר לא רלוונטי אם העסקה טובה או רעה או בינונית, שוב העבירו אותה מתחת לאפנו בזמן שכל העולם יודע יותר מהאזרח הישראלי, את זה חייב לעצור

למרבה הצער והכאב, עשרות מאחינו חטופים בידי ארגוני טרור רצחניים כבר למעלה משנה. ובבואנו לעסוק בשאלת שחרורם מבחינה הלכתית, אנו עומדים לפני מבוכה הלכתית קשה שלא הייתה כמותה בכל הדורות

נתניהו הבטיח לפני 11 חודשים כי "אנחנו במרחק נגיעה מניצחון" וחודשיים לאחר מכן דיבר על "כפסע מהניצחון". אולי כדאי לתרגם את המשפט הזה לערבית. אחרי ההסכם – חמאס הוא המנצח

להחליט האם כדאי ללכת לעסקה או לא, זה להתעסק בדיני נפשות. ואני לרוב טוענת כי את ההחלטה הקשה הזו יש להשאיר למקבלי ההחלטות. יחד עם זאת, אם מדובר בעסקה הכוללת 98 חטופים – יש ללכת עליה

אם בשבוע הבא, כשטראמפ יישב בבית הלבן, תנאי הפתיחה של ישראל יהיו טובים יותר, למה להישבר עכשיו ולקבל הסכם חלקי, כשעוד טיפה המתנה תיתן לנו הסכם משופר – יותר חטופים בפחות תמורה?!

ערוץ 14 מזכיר לנו שהסיפור האמיתי הוא לא ימין מול שמאל, אפילו לא ביבי או לפיד, אלא יהדות מול ישראליות. ככל שהמרחב הציבורי במדינת ישראל יהיה יהודי יותר, כך הזהות היהודית של האדם הפרטי תתחזק יותר

הפרישה של עידן רול מיש עתיד מצטרפת לעריקה של גדעון סער לממשלה ולהתפטרות של יואב גלנט. במקום להגדיל את האופוזיציה, היא מתפוררת ללפיד בין הידיים

יריב לוין היה צריך לפתוח את הצעת הפשרה במילים הבאות: "חטאתי, עוויתי, פשעתי. ניסיתי להוביל "רפורמה" שאילו הייתה מתממשת, הייתה הופכת את מדינת ישראל למדינה לא דמוקרטית

בטור מיוחד לסרוגים ח"כ משה סולומון מסביר את המשמעויות שכדאי ללמוד מצום עשרה בטבת: "לקחיו ההיסטוריים והמשמעויות שצום עשרה בטבת קיבל בדורנו, הוא קריאה להתבוננות עצמית ולפעולה למען איחוד השורות"

שנה ותשעה חודשים אחרי הכישלון של "פשרת הנשיא" לרפורמה המשפטית, גדעון סער נכנס לממשלה והצליח להביא מתווה שיכול לעבוד גם אצל האופוזיציה

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מגמה שבה יותר ויותר אזרחים מעתיקים את מרכז חייהם לחו"ל. אובדן של אזרחים רבים כל כך הוא לא רק אתגר דמוגרפי, אלא גם אתגר ערכי

עימות חזיתי בין רמטכ"ל לשר ביטחון הוא נדיר. הדרך בה המערכת פועלת מתמרצת שרים להישמע לפקידים הבכירים במשרדי הממשלה, ושכחנו שגם הרמטכ"ל הוא פקיד

בהתחשב בתופעה הבזויה של הפיכת טרגדיות לאומית למנופי יח"צ, הזעם כלפי גל גדות מובן. גדות בחרה שלא להשתתף במשחק הזה, והתגובה הציבורית כלפיה מוכיחה עד כמה הפכנו כעם אובססיביים לסמלים במקום להתמקד בפתרונות