ההסכם המתגבש כרגע להחזרת חטופים, נראה בשלביו הסופיים. לפי המתפרסם, כבר הוגשו הטיוטות האחרונות, וישראל תשחרר אלפי מחבלים מהם רוצחים השפוטים למאסרי עולם ותיסוג משטחים שהיא מחזיקה ברצועה בתמורה לכ-30 חטופים (מתוך כמאה בכלל, והרבה חטופים חיים ישארו עדיין בשבי).

ההסכמה לתנאים האלה, לא הגיעה מצד ישראל, אלא מצד חמאס, שלראשונה מזה יותר משנה מסכים לדבר ברצינות על שחרור חטופים. מה גרם לו "להישבר" פתאום ולהגיע להסכם עם ישראל? כנראה האיום של טראמפ, על כך שאם עד יום השבעתו ב-20 בינואר לא יהיה הסכם – ייפתחו שערי הגיהנם. סביר להניח שהוא מדבר על גהינם לחמאס ולא לישראל.

וכאן זועקת השאלה, אם בשבוע הבא, כשטראמפ יישב בבית הלבן, תנאי הפתיחה של ישראל יהיו טובים יותר, למה להישבר עכשיו ולקבל הסכם חלקי, כשעוד טיפה המתנה תיתן לנו הסכם משופר – יותר חטופים בפחות תמורה?!

זה נכון שכל יום שהחטופים בשבי הוא אסון וסכנת נפשות, אבל גם המחיר של ההסכם הוא אסון וסכנת נפשות. אלף משוחררי עסקת שליט הביאו ל-17 שנה של התעצמות חמאס שהסתיימו בטבח ה-7.10. כל הקשחה של המשא ומתן מצילה חיים עתידיים של מאות ואולי אלפי ישראלים. בהנחה שבשבוע הבא, תחת ממשל טראמפ, הסנקציות יעבדו דווקא על חמאס ועוזריהם, בקטאר, במצרים ואולי אפילו בטורקיה, למה לא לחכות עוד טיפה ולקפל את חמאס יותר?