"בתקומה צריכים להבין כי תם עידן הלחיצות"

במאבק הפנימי בבית היהודי בין גישתו של אורי אורבך לזו של אורי אריאל אני תומך מובהק באורבכיזים הן מבחינה אידיאולוגית והן בזו הפוליטית.הגישה המשלבת דמוקרטיה עם ראייה חברתית ונורמליות דתית. אם בבחירות שעברו הצורך לייצר אווירה של אחדות על רקע שסעי השנים הקודמות היה גדול ושווה את הויתור האלקטורלי כביכול היום המצב שונה גם מבחינה ציבורית וגם מבחינה מהותית. הבית היהודי הינה מפלגת שלטון שחרתה על דגלה התמודדות פנימית דמוקרטית לא ייתכן כי הדבר יחול רק על חברי הכנסת של הבית היהודי ומי שרוצים אחדות לא יכולים לאיים השכם והערב בפיצול.

במפלגת תקומה צריכים להבין כי תם עידן הלחיצות. מחוץ לחממת הבית היהודי מחכים להם במקרה הטוב כסאות האופוזיציה ובמקרה הרע מספר מצביעים שלא יעבור את אחוז החסימה ויוריד 2-3 מנדטים לטמיון. לא צריך להיות גאון פוליטי על מנת להבין כי לכיסא השר לא ישוב השר אריאל באמצעות ריצה נפרדת. חשוב גם לציין כי פילוג עלול להוריד קולות לבית היהודי אך גם להוסיף מנדטים של מצביעים מסורתיים וחילוניים.

אל תטעו המחלוקת הפנימית הינה נטו כיסאולוגיה קרי מספר השריונים. אחדות הינה ערך חשוב מאוד בוודאי על רקע גודל השעה אבל וזה אבל גדול לא בכל מחיר. תצטרכו מיקרוסקופ כדי למצוא הבדלים אידיאולוגיים בין חבריי הרב אלי בן דהאן (אדם ואיש ציבור מדהים) לשר אורי אורבך ופינצטה על מנת לחלץ דוגמאות לשונות בין זבולון כלפא (שליח ציבור אמיתי) למוטי יוגב ואין שום סיבה ששני הראשונים יתרוצצו בין קבלני הקולות למחלקי הנקניקיות בעוד האחרונים נושמים אוויר שריונים.

==

עמיעד טאוב הוא יו"ר פורום הסניפים של הבית היהודי.