טוב, צריכים לשים את הדברים על השולחן בלא מורא. כל הדיבורים על ״סכנה לעולם התורה בגלל הגיוס״ הם קשקוש, צביעות והונאת דברים.
עולם התורה האמתי הוא עולמה של תורת ארץ ישראל: ישיבות ההסדר, המכינות הקדם צבאיות הישיבתיות, הישיבות הגבוהות הציוניות והכוללים הציונים דתיים.
יעידו על כך אלפי תלמידי החכמים עם הכיפות הסרוגות. יעידו על כך גדולי ישראל ראשי הישיבות הציוניות ויעידו על כך גדולי הדור הציונים הקדושים, מנהיגי הציבור הציוני דתי.
יעידו על כך גם רבבות התלמידים חובשי ספסלי הישיבות הלאומיות למיניהן, שהאור בבתי המדרשיות שם אינו כבה לעולם, ויעידו על כך רבבות המפקדים הצדיקים תלמידי החכמים הממלאים את שורות הצבא.
די אם נתבונן בדמות הצדיק הקדוש ר׳ עמנואל מורנו הי״ד, או להבדיל בין החיים והמתים – מח״ט הצנחנים הבא שהקריא לחייליו את דברי הראי״ה קוק זצ״ל על פסגת הר האר״י. כן. פשוט כך. זה עולם התורה האמתי. עולם המחבר שמים וארץ. עולם המחבר הלכה למעשה וחזון למציאות. זהו ביטוי אמתי וערכי לגאולתם של ישראל במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו.
כל שאר ״עולמות התורה״ טובלים ושרץ בידם, שלא לומר מצווה הבאה בעבירה. כיצד ניתן לקרוא לעצמך ׳עולם התורה׳ ולכפור בה׳ יתברך? ואני מדבר על כפירה בה׳ במעשי הנסים שלו יתברך בהקמת המדינה וממש אי הכרת הטוב ואי הודאה בהלל ביום העצמאות.
איך אפשר לקרוא לעצמך ׳עולם התורה׳ ולבטל במו ידיך מצוות עשה של יישוב הארץ וגיוס לצבא? איך אפשר לקרוא לעצמך ׳עולם התורה׳ ולדבר כאחרון התגרים בשוק, לחלל את ה׳ ברבים, להשניא את התורה ולומדיה על כלל ישראל, ולהוציא שם רע ולעז על גדולי ישראל, ראשי הישיבות הקדושות הלאומיות?
אז בואו נאמר זאת ברהיטות ובנחרצות. חרדים יקרים, אינכם עולם תורה ולא ריח תורה. א״א לעשות פלגינן דדיבורא. אולי יש בכם כאלו שמלאו כרסם ש״ס ופוסקים, אך זה לא עולם תורה. ללמוד ׳תוכן׳ של ש״ס ופוסקים אפשר גם באוניברסיטה. מה שאתם עושים זה לא יהדות. וזה לא צדיקות.
זו בריחה. זו כפיות טובה. זה חילול ה׳. זה בטלה במסווה של למדנות (תזכירו לי היכן יש מנין שחרית ב10:00??).
***
כבר אמר הבעש״ט עליו השלום, שיצר הרע לא בא לבחורי הישיבה ואומר להם ׳בואו נתבטל ונלך להנות ברחוב׳ כי הוא יודע שהם לא ישמעו לו. אז מה הוא כן אומר להם? – ״בואו תהיו למדנים״…
ומסופר שהמגיד ממזריטש ראה פעם את תלמידו בן העשר (ר׳) מנחם מנדל מויטבסק כשהוא הולך זחוח בבית המדרש וכובעו שמוט לו על צדו.
שאל אותו המגיד- מנדיל, כמה דפי גמרא למדת היום?
ענה לו מנדיל בגאווה לא מוסתרת : ששה דפים!
השיב לו המגיד מינה וביה: וכמה דפים צריך ללמוד כדי שהכיפה תיפול לגמרי?…
תגובות
התורה מדברת על גיוס, אבל צריך לפתוח את התורה ולראות יש הלכות, מה זה נקרא צבא, מי מתגייס לצבא. כתוב "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו", הירא מעברות שבידו, אפילו דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש. כל שכן כשהצבא כולו מנוהל על ידי אנשים שכלל לא מאמינים בתורה! אסור ללכת לכזה צבא. גם במלחמת מדין, כנגד כל חייל שנשלח למלחמה, היה אחד שלמד תורה.
מגיב יקר מגיב יקר,כל תינוק של בית רבן יודע שהדברים שאתה מדבר עליהם נאמרו בהקשר של מלחמת רשות אך למלחמת מצווה כולם מתגייסים גם חתן מחופתו וכלה מחופתה (רידב"ז במקום מוסיף שנשים ילחמו בעורף יותר סוג של שירות לאומי) בחייכם תפסיקו ללכת כמו עוורים אחרי הרבנים שלכם ותתחילו בירור מעמיק של הסוגייה שתוביל אתכם למסקנה אחת מאד ברורה.בהצלחה
רק ראוי להמשיך את הסיפור ביחס לרמ"מ מויטבסק הכותב מביא רק חלק אחד של הסיפור כאילו הרמ"מ מויטבסק היה גאוותן ח"ו (אף שהמסר שהוא בא להגיד מהסיפור נכון) ובכ"ז כתוב ששניהם (המגיד ותלמידו) הלכו לבעש"ט והוא דווקא סינגר על הרמ"מ מויטבסק ואמר שאין זו גאווה אמיתית אלא רק כלפי חוץ. והבעש"ט המשיל זאת לאדם שיש לו מרגלית יקרה ואינו יודע היכן להחביאה כדי שלא תיגנב ולבסוף מחביא בתוך רפש ששם ודאי אף אחד לא יחשוב לחפש. וכמו"כ הרמ"מ מויטבסק רצה להסתיר את הענווה שלו באופן שאחרים לא ייתפעלו ממנו ולכן הסתיר זאת בגאווה כלפי חוץ.