הסיפור של דידי דיקשטיין משכונת האולפנה הוא סיפור על חוסר אונים.
מגיל 15 הסתובב דידי עם תיק, חסר בית, או יציבות.
זמן קצר לפני כן נרצחו באכזריות הוריו יוסף וחנה דיקשטיין, ואחיו הקטן שבואל.
הם נותרו תשעה ילדים, מבולבלים, מחפשים להם קן.
שנים אחר-כך מצא דידי אהבה ובנה לו בית בשכונת האולפנה בבית אל, שם הצליח למצוא יציבות ומעט שקט.
בימים אלה רוצה מדינת ישראל להרוס לו את הבית.
חלקים מסיפורו המצמרר מובאים בסרטון שצילמה שושה גרינפלד.
תגובות
אחרי מה שעבר הבחור הזה רק אנשים חסרי לב יכולים להמשיך להתעלל בו ולזרוק אותו מהבית. ומה עוד שהם אשמים בכל הזוועות שהוא עבר קודם לכן
האם יש לנו זכות קיום כחברה? (פוסט ששושה העלתה בפייסבוק שלה כעת) את הסיפור של ההתעללות בדידי דיקשטיין סיכם הנביא כך: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ (ישעיהו י' ב') האם לחברה שלא מתקוממת מול חוסר אנושיות כזה יש זכות קיום?
הזדעזעתי למשוע שאת הקלצ'ניקוב נתנה לרוצח מדינת שיראל
הזדעזעתי לשמוע שאת הנשק נתנה לרוצח מדינת ישראל