פתגם ידוע: אמור מי אתה משריין, אמור לך מי אתה. מי שמשריין חילוניים, סימן שהוא שם. מי שמשריין כדורגלן, סימן שהוא שם.
אכן, יפה אמרה הגברת שקד אחר שנבחרה בבחירות המקדימות: "סימן שהמפלגה היא "גם וגם"", כלומר גם דתי גם חילוני גם באמצע. כיצד מכנים מישהו גם וגם? – מגמגם.
מי שמשריין כדורגלן סימן שהוא שם, סימן שהוא רואה את הפוליטיקה כמגרש כדורגל.
בכדורגל קונים שחקנים ומוכרים שחקנים, לא משנה השקפתם. העיקר שיכניסו גול, וכל האמצעים כשרים. ומי הוא הכדורגלן המוצלח? – מי שיש לו מועדון מעריצים ואפילו אולטראס. וכל זאת אנו מוצאים בבית-היהודי הכדורגלי.
לא נסתיר שיש סוציאולוגים ופילוסופים בעולם שלא מתלהבים מהכדורגל. הם מכנים אותו כדבר אמוציונלי, כברבריות במגרש, כנסיגת המחשבה ועוד. אולי הם צודקים ואולי אינם צודקים, על כל פנים הציבור הלאומי-דתי הולך ומתפקח שלא זו הקבוצה שלו ובודאי לא שם אלהים.
בודאי שבמהלכיה האחרונים המפלגה חשבה לבקוע מה שנקרא "שער יד האלהי-ם" אבל גם כדורגלן לפעמים נכשל בבעיטת חוץ, בבעיטת קרן ובגול עצמי.
כן, לצערנו הבית-היהודי שכח שהוא מפלגה לאומית-דתית והרשה לעצמו בעיטת חוץ, שער בלי אל-הי-ם.
שער יד האלוקים:
הגול העצמי של 'הבית היהודי':
תגובות
הוי דן את כל האדם לכף זכות האם זכורה המשנה הזו ? האם עלינו להסתכל על כל התמונה או לשפוט אדם לפי מעשה אחד או שנים ?
ל-2, לא, לא לפי מעשה אחד או שניים, אלא לפי מה שעשית כל כל חייך. מה הוא עוד, אלי אוחנה, חוץ משחקן/ מאמן כדורגל? מזרחי? אה, אז בגלל זה הוא ראוי, נכון. אוי לו לדור שמתבייש לבקש מנהיגים אמיתיים. מנהיג דגול ואחראי, מרומם מעל העם, מנהיג שינהיג ויוביל, לא שמחייך יפה, לא עם עדת מעריצים. אדם משכמו ומעלה, אבל אין. כנראה שזה מה שמגיע לנו. שמי שמנהיג אותנו אלו אנשים טובים, אך לא יותר מכל השאר.
בנט בעצם מייצג את המיזרוחניק המצוי