"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
ספר לי קצת על הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?
אז לא למדתי קולנוע במסגרת רשמית כלשהי, החלטתי שאני רוצה להיכנס לתעשיית הקולנוע אז לקחתי כל מיני עבודות בחברות קולנוע. הייתי נהג, עבדתי עם תאורה, מה שהיה, עשיתי את זה. אבל זה לא היה רק עניין של צבירת ניסיון מעשי מקיף.הייתי הולך לאיש התאורה ושואל אותו למה הוא משתמש בסוג תאורה מסוים. והייתי שואל את הצלם למה הוא צילם סצנה מסוימת מזווית מסוימת. ופשוט רציתי לעשות משהו אחר, משהו שיבטא את הבלבול שיש לי בראש. אבל בצורה קולנועית מופשטת.
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
אני לא זוכר אבל אני חושב שחודש, בדרך כלל שאני נכנס לכתיבה אני לא מוותר עד שיש לי דראפט ראשון די מהיר. ואז משכתב.
אסף סבן על 'בהסתורה': רצינו להציג מורכבות במקום לשפוט
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
הדפסתי את התסריט בזמן שעבדתי בהפקה בטראנספקס, איתי תמיר עוד עבד שם, ראה שאני מדפיס תסריט שלא קשור להפקה. ביקש לקרוא, ואז התחלנו לצאת לדרך. עם גיוס מינימלי.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
זה היה מדהים! כמו לראות קסם, בעיקר שכתבתי כאלה שטויות ואז משחקים את זה וחושבים איך להגיד את זה.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה? מה התחושה?
אני אוהב להיות אחראי, יש לי לב של מאמן כדורגל, משהו בין מוטבציה וטקטיקה. גם הכשלון הוא עלי. וההצלחה לשחקנים ולצוות.
נוני גפןצילום: רפי דלויה
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
נחמד וסיוט, משעמם ומעניין. בהתחלה חשבתי שהכל גרוע והכל נהדר בו זמנית. הייתי רואה דברים חסרי משמעות ונתקע עליהם. וסצנות שחשבתי שטובות בזמן אמת היו קשות לעריכה לעומת סצנות שהיה סיוט לצלם והיה נהדרות בעריכה.
בעז פרנקל: "ההצלחה של חזרות קצת הפחידה אותי" | סינמה שו"ת
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
היה כיף ומרגש אבל לא הייתי מסוגל להיות בפנים, הייתי עם האוזן צמודה לדלת לשמוע את הצחוקים.
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
שכתבו על הסרט שזה סרט פולחן.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
את הבלבול שהיה לי ואת חוסר ההישגיות שהרגשתי באותם שנים.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
הוא נתן לי להבין שמי שקובע זה הקהל , לטוב ולרע. אבל מי שצריך לחיות עם הסרט זה הבמאי.
תגובות