בימים אלו סיימנו לקרוא על שיעבוד בני ישראל במצרים, כל זאת כעונש המשתלשל ממכירת יוסף לעבד ע"י אחיו, בני יעקב, ככתוב (בראשית מ"ב, כא) - וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.
פרשייה זו מזכירה פרשייה אפילה בתולדות העם היהודי בימי הגלות הקשה ברוסיה לפני מאתים שנה. משנת 1827, לאורך 30 שנה, ילדים יהודים המכונים "קנטוניסטים" נלקחו בכפייה ע"י השלטון ברוסיה בראשות הצאר ניקולאי הראשון. הם חונכו במסגרת צבאית ואח"כ גויסו לצבא. יש והרשויות אף כפו את ניצורם. התופעה בוטלה ע"י אלכסנדר השני ב- 1856.
ראשי הקהל היו אחראים למכסות הגיוס
העמידה במכסה הוטלה על ראשי הקהל היהודיים, אשר העדיפו לשמור על בעלי המעמד הגבוה בחברה היהודית, העשירים, הרבנים, בני משפחותיהם ובחורי הישיבות. הפלח עליו וויתרו בקלות היו ילדי העניים. הפרנסים הפעילו מערכת של "חאפערים" - חוטפי ילדים תמורת תשלום.
מתוך 70 אלף יהודים שגויסו בימי ניקולאי, 50 אלף היו מתחת לגיל 18. העניין עורר מתח חברתי עז, ושיר עם ידוע סיפר על "פרנסינו ורבנינו המסייעים לתת אותם. לזושא רקובר שבעה בנים, ורק בנה יחידה של לאה האלמנה ביוונים."
את משכורות ה"החאפרים" שילמו ראשי הקהילה - שכר לפי ראש.
איך התייחסו הרבנים לתופעה?
רבי מנחם מענדל שניאורסון - (1789 – 1866) האדמו"ר השלישי בחב"ד, ה"צמח צדק", פעל לפדיית החטופים בכסף, וקירב חיילים אלו. מובא, כי אף תמך בהטבעת החוטפים במקוה מדין 'מוסר'.
ר' ישראל סלנטר - נולד בשנת תק"ע – 1810. נפשו הרגישה נזדעזעה למראה עושק וגזל הנערים. וראה, כי הסמכות התורנית היתה חסרת אונים מול המציאות האכזרית.
תיאור שנמסר בספר תנועת המוסר מפי ר' יעקב ברמן( 1878 – 1974 ):
"העיירה סלאנט, מקום גידולו של ר' ישראל היתה צריכה לתת ילד אחד לצבא. עיני ראשי הקהל התחילו לפזול לעבר משכנות הדלים, כנהוג. לעיירה נקלעה אלמנה ענייה, מחזרת על הפתחים ומנגנת בתיבת נגינה, ועמה ילדה הקטן, אוסף הפרוטות שיהודים רחמנים זרקו לה. ממוני הקהל, חטפו את הילד, שינו את שמו לשם אחד מילידי המקום, ורשמוהו לעבודת הצבא. זעקות האלמנה העניה הגיע עד שמים. דעתה נטרפה עליה. מרטה בשרה, תלשה שערותיה, התרוצצה ודפקה על דלתות גבאי העיר, ואיש לא שם לב אליה".
באותה שבת נזדמן ר' ישראל לסלנט לביקור בעיירה. האשה התחננה שיציל את ילדה. ר' ישראל, וביקשה לבוא לאחר השבת. בליל שבת ולמחרתו בבוקר הלך ר' ישראל לבית הכנסת, ואחרי תפילת שחרית באו כל נכבדי המקום לאכסנייתו של רבי ישראל. אחרי שקידשו, קם פתאום ר' ישראל בקצף נורא והתחיל לנזוף במסובים על מעשה החטיפה, והתחיל מכנה אותם בשמות גנאי: רוצחים! גונבי נפשות!
לאחד אמר: "הרי צדיק אתה ואתה קושר מטפחתך על הצוואר בשבת כדי שלא להוציא שום דבר אף במקום שיש עירוב, ולא איכפת לך לעבור על הפסוק בתורה "וגונב איש ומכרו מות יומת". ולשני פנה ואמר: "הרי מחזר אתה אחר הידורי מצוה ומדקדק בקלה כבחמורה, ואילו למכור נפש מישראל לשמד – מותר?". לשלישי אמר: הרי אתה מדקדק במצה שמורה ובאתרוג מהודר. ואילו לעבור על הלאו "כל אלמנה ויתום לא תענו" – אי אתה חושש.
ר' ישראל, זעק זעקה גדולה ומרה, ואמר: אסור להימצא בחברת פריצים!
הוא עזב בבהלה את הבית, ובאמצע יום השבת עזב את העיר.
נזיפתו הצורבת של ר' ישראל גרמה לראשי הקהל לשחרר את הילד החטוף ולפייס את ר' ישראל. רק לאחר שגילו לר' ישראל כי הילד הנחטף שוחרר – נאות לחזור לעיירה. והוא פעל הרבה מאד להשתדל לביטול הגזירה (תנועת המוסר ח"א 206).
מסופר על רבי ישראל מרוז'ין שבאו לפניו שני קנטוניסטים, וסיפרו לו שהם נאלצים לאכול טריפות ולחלל שבתות, ח"ו. ואמר להם כי בעת עמוד גואל צדק ביאת משיחנו במהרה בימינו, אתם תהיו בראש ההולכים לפני כל הצדיקים, אמן.
יש להעמיק ולהבין היטב את תשובתו של הגאון המנהיג הדגול ה"חתם סופר" - רבי משה סופר (שרייבר), החת"ם סופר, נולד בפרנקפורט בשנת 1762 ונפטר בפרשבורג בשנת 1839. האב הרוחני של יהדות הונגריה, והוכר כגדול דורו. לחם קשות ובהצלחה בתנועת הרפורמים, ועודד את הישוב בארץ ישראל. תשובתו מובאת בשו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן כט - שנת תק"צ - 1830
ועל דבר עם בני ישראל הנלקחים לצבא המלחמה למלכיות השתיקה יפה מדבורינו בזה וגדולי ישראל ע"כ יעלימו עין והניחו להם להממונים מקהל לעשות כראות עיניהם לפי הזמן ועת לחשות, ומ"מ אומר כי גוף ענין דינא דמלכותא להטיל מס על כל עמו להעמיד מהם אנשים לצבא מלחמתו וזה הוא מחוק מלכותו ודינו דין וממילא מוטל אקרקפתא שכל מי שראוי לצאת, ושאין לו אשה ובנים כפי נימוס וחוק מלכותו אך לא על בחורים למודי תורה, שאפילו לא פטרום המלכות בפירוש מ"מ מדין תורה פטורים דאמרי' בפ"ק דב"ב ח. הכל לכרי' פתייא אפי' רבנן וה"מ דלא נפקי באוכלזא אבל נפקי באוכלזא רבנן לאו בני מיפק באוכלזא נינהו, ומכ"ש שהמלכות יר"ה פטרום וכבר כמה פעמי' כשנתתי אטעסט לבני מדינות פיהם ומעהר"ין שהם לומדים ויצליחו לנהוג ציבור נפטרו מלהעמיד עצמם לצבא, וא"כ כל הנוגע בהם נוגע בבבת עין.
זהו חלקה הראשון של התשובה בה ה"חתם סופר" נוקט כי לומדי התורה פטורים, הן כי המלך הגוי פטרם, והן עפ"י הגמ' הם פטורים מעבודת המלך. ויש להבין כי כל זה אינו נוגע כלל למצוות המלחמה הקיימת בימינו בין היהודים לבין הערבים הזוממים לכלותנו. אנו מחויבים כולנו בגיוס לקיום מצוות מלחמה מדין עזרת ישראל מיד צר, ופיקוח נפש כללי לכל האומה, דין לא תעמוד על דם רעך, וכל היכול להציל מצווה לבוא ולהציל וכל הזריז ה"ז משובח, ובפיקוח נפש אפילו בשבת יוצאים ומחללים ודווקא ע"י גדולי ישראל וחכמיהם. ( כמבואר ברמב"ם הל' שבת ב, ג. שו"ע או"ח, סימנים שכ"ח, שכ"ט.)
והנה עיקר חידושו וקביעתו המכרעת היא פסיקתו בחלק השני בתשובה, המובא לפנינו:
ואידך הי' מהראוי שיעמדו עצמם כולם בשווה לפני העדה ויטילו גורל ועל מי שיפול עליו הגורל הוא ישתדל לעצמו במה שיכול לפטור בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו, וכל ישראל מחויבים לסייעו ויקר פדיון נפשו, אבל לאנוס אנשים בלי גורל ולומר שהם פוחזים וריקים אפילו מגלי עריות ומחללי שבת, בעיני הוא כגונב נפש ומכרו כי מי נותן זה חליפי זה, כיון שחיוב המלכות ופקודתו על כולם בשווה והמוסרו כמוסר לתוא מכמר, (כזורקו לתוך מלכודת), וחייב, מכל שכן מוסר נפשו ורע ומר יותר, כי הטובים הנאנסים עוברים על המצות באונס ולעתים רחוקים, ואלו יעשו ברצון ואנו מדחים אחר הנופל.
ה"חתם סופר" קובע, כי המציאות האיומה שנכפתה על היהודים אין להעדיף נפש על נפש, אין פטורים, אלא כולם, כולם, צריכים לעמוד בשווה לפני הגורל. כל אפליה בין נפש לנפש, בין דם לדם היא על פשע תורני ומוסרי, עוון חמור של דין מוסר וגונב נפשות ומוכרם החייב מיתה חמורה.
ומסיים דבריו בהתנצלות על המציאות העגומה: - והנה קצרתי מאוד, כי אין ראוי להאריך בעניין זה כמובן ...
אין ספק, כי דבריו החריפים, הזועקים אף מעבר לגובה השמים, מחייבים אותנו להפנים את גודל העוון ביצירת האפליה בין מחויבי גיוס לבין הענקת פטור גורף לעשרות אלפי משתמטים בק"נ טעמים ותירוצים. ברור, כי אותם "חאפערים" עסקני היהדות החרדית שלוחי גדולי ישראל עוונם חמור, הריהם שולחים בידיים אחרים לקרב ופוטרים את עצמם ואת ילדיהם מלעמוד בחזית.
לפיכך, אין שום היתר ושום קומבינה קואליציונית היכולה להבקיע ולהתיר את איסור האפליה, את תופעת מכירת יוסף והשלכתו עמוק לבור המתרחשת נגד עינינו בכנסת ישראל, והכל תחת הכותרת ימין מלא מלא. יאר ה' עיני מנהיגנו לגרום למציאות בה כולם יעמדו בשווה אל מול אויבנו בעוז ובגבורה.
==
הרב מרדכי פרומר הוא ר"מ בישיבת מעלות.
תגובות