הדיבר הנוסף שלהם: האימהות השכולות מתחברות לחג מתן תורה

חג השבועות, חג מתן תורה, מעמיד מדי שנה במרכז הבמה את עשרת הדיברות, היסודות המוסריים והערכיים שהפכו למצפן של העם היהודי. משפחות השכול והחטופים, שחייהן השתנו מן הקצה אל הקצה, מציגות פרויקט ייחודי המביא את "הדיברות" שלהן לחג עם התוספות האישיות, צוואות החיים והתובנות הרוחניות שנולדו מתוך החושך הגדול של התופת והשבי, והפכו לעוגן של אנושיות, גבורה ואמונה עבור חברה שלמה.

דרך הטקסטים המרגשים של האימהות, נחשף החיבור העמוק בין הזיכרון האישי למסורת הלאומית. מאחורי היוזמה המרגשת עומד פורום "צו החיים", המאגד משפחות שכולות ומשפחות חטופים שחברו יחדיו מתוך הבנה עמוקה, דווקא לאחר השבר הנורא שעברו, כי הזהות היהודית והשורשים המשותפים הם העוגן החזק ביותר שמחזיק ומלכד אותן.

הדיבר של משפחת בלוי: "כבד את אביך ואת אמך"

סרן עידן בלוי ז"ל

סרן עידן בלוי, בנם הבכור של רווית ואלכס שירת כקצין הקשר (קשר"ג) של גדוד 13 בחטיבת גולני. בבוקר שבת השבעה באוקטובר, ניצב עידן בחמ"ל נחל עוז וניהל בקור רוח ובגבורה את מערכות הקשר הגדודיות בשעותיה הקריטיות ביותר של המדינה. הוא נפל בקרב כשהוא מגן על הגזרה ועל פקודיו, והותיר אחריו מורשת של פיקוד, ערכים ואהבה ללא תנאי.

אמו, רווית כותבת ​על המצווה והשבר שחוותה: "כל חיי הבוגרים, מהרגע שהפכתי לאמא, הרגשתי מוגנת. כאילו מישהו שומר עליי מלמעלה. אני לא אדם דתי, אבל אני אדם של ערכים, של מוסר ושל דרך והרבה מהם. תמיד הסתכלתי פנימה, הודתי והערכתי, כי הרי לא יכול להיות שהחיים זורמים בטוב כזה של זוגיות, פרנסה והכי חשוב, שלושה ילדים לתפארת מבלי שתהיה עלינו שמירה".

"הערכים שהנחלתי בבית היו בעיקר בין אדם לחברו. בחרתי להשאיר לכל אחד את הבחירה בדרכו בכל הנוגע למצוות שבין אדם למקום. אך יש דיבר אחד שאין עליו עוררין, דיבר שהוא הרבה מעבר למצווה. הוא מחבר בין אדם לחברו לבין אדם למקום, והוא היחיד שנאמר עליו שיש שכר בצידו "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ".

רווית מוסיפה כי "התנהגות לא לומדים מספרים, לומדים מדוגמה אישית. עשיתי את זה כל חיי. כיבדתי, הקשבתי, דאגתי, הייתי רגישה, הזמנתי ועטפתי. אני כותבת זאת אולי בלשון עבר, אך זה נכון גם להיום. תמיד".

"עידני שלי. בני בכורי, עטרת ראשי, אהבתי וגאוותי הנצחית. סרן עידן בלוי נפל בחמ"ל נחל עוז לאחר שניהל את הקשר באותן שעות קריטיות. ואני שואלת את עצמי ויודעת שלא אקבל תשובה אך מהרהרת עמוק בנבכי לבי ונשמתי: הייתכן? שלי? שלנו? למשפחה כל כך ערכית ומוסרית, ששמרה על עשרת הדיברות והקפידה באדיקות על הדיבר החשוב כל כך של כיבוד אב ואם, יקרה דבר כזה? אני כיבדתי. לא הרפיתי. ועדיין אינני מרפה. ילדיי עידני שלי, אריאל ויהלי, שהם דוגמה ומופת, ימשיכו. הם ימשיכו לכבד את אמא ואבא, כי אלו הערכים שעליהם המשפחה שלי בנויה לתפארת".

עידן בלויצילום: באדיבות המשפחה

הדיבר של משפחת אדרי: "כבד את אביך ואת אמך"

אביעד אדרי ז"ל

אביעד אדרי ז"ל, בן 30, נרצח בשבעה באוקטובר. אביעד, שירת בחיל החימוש, עבד כמנהל עבודה ב"ענבי טלי" מתוך ציונות ואהבת האדמה. ארבעה חודשים לפני השבעה באוקטובר עבר להתגורר בקיבוץ כפר עזה. אביעד היה בחור רגיש ונאמן, שחשב תמיד על האחר. בבוקר השבת השחורה, כשהבין את גודל הסכנה, בחר לא לעמוד מנגד, הוא יצא מביתו תחת אש כדי להעיר ולהזהיר חברים, עד שנרצח בעצמו על ידי המחבלים.

אמו, רונית: "הכאב עדיין טרי ועמוק מכדי למצוא את כל המילים. לכן, אבחר לשתף ברגע אחד קטן ומזוקק, שקרה ממש רגע לפני שהכול השתנה, ביום הכיפורים האחרון, שבועיים בלבד לפני אותו שביעי באוקטובר, הלכנו ברגל לכיוון בית הכנסת. במהלך ההליכה, שמעתי מהצד ילד שמתווכח ומנהל דין ודברים קולני עם אמו בדרך. כשהפניתי את ראשי לאחור, ראיתי את אביעד שלי ניגש אליהם. הוא הרים את קולו, פנה אל הילד בנחישות וברגישות, ואמר לו משפט אחד, פשוט ונחרץ, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ".

"אותו נער כבר לא גר אצלנו בניצן היום. אבל לא מזמן, לאחר שאביעד נפל, הוא הגיע אליי במיוחד. הוא עמד מולי ואמר לי שהוא לעולם לא ישכח את המשפט הזה מאביעד, ואיך המילים הללו נחרתו בו ושינו משהו בתוכו. זה היה אביעד שלי. אדם של מעשים, של דרך ארץ ושל ערכים שלא מוותרים עליהם, אפילו ברגע מקרי ברחוב. עבורנו, זהו הדיבר שלו".

אביעד אדריצילום: באדיבות המשפחה

"כבד את אביך ואת אמך" ו"לא תעשה לך פסל"

אסף פנחס טובול ז"ל

רס"ל אסף פנחס טובול ז"ל, לוחם שריון בגדוד 77 של חטיבה 7, נפל בקרב חאן יונס ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023) לאחר שטילי RPG פגעו בטנק שלו. אסף, שהיה בן 22 בנופלו, היה בחור עצמאי ועוצמתי. לצד אומץ לבו, הוא ניחן ברגישות אנושית יוצאת דופן – הן כלפי הוריו, להם ביקש להחזיר דאגה ואהבה, והן כלפי החלשים בחברה שאתם דאג תמיד לקרב. הוא הותיר אחריו צוואה של מוסר וכיבוד הורים עמוק.

כותב אביו מאיר: "כשחושבים על עשרת הדיברות, הדיבר החמישי "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ",בולט במיוחד. הוא המחבר בין אדם לחברו לבין אדם למקום. רק כשאנו הופכים להורים ונושאים בנטל הדאגה והגידול, אנחנו מסתכלים לאחור ומעריכים באמת את מה שהורינו עשו עבורנו".

בספר תהילים נכתבה התפילה: "'אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי', כשאדם מתבגר וכוחותיו עוזבים אותו, הוא נושא עיניים למרומים. אך כיצד אלוהים עונה לתפילה הזו? הוא הופך את הילדים שלנו לשליחים שלו. הם אלו שנקראים לא לעזוב את הוריהם לעת זקנה. אסף שלי היה השליח הזה. למרות שהיה רק בן 22 ובשיא כוחו, בכל פעם שאימו דאגה לו, הוא היה מרים את קולו באהבה ואומר לנו "עד היום אתם דאגתם לי, מהיום אני רוצה לדאוג לכם". זו הייתה הצוואה שלו, ואני יודע בביטחון מוחלט שכאשר היינו מגיעים לעת זקנה, אסף לעולם לא היה עוזב אותנו. זה המקום המדמם בלב, הכאב הגדול על הילד הטוב הזה שהלך".

הוא מוסיף כי "הערכים של אסף מתחברים אצלי גם לדיבר אחר, "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל". פסל הוא דומם ומקובע. בעיניי, הציווי הזה מזהיר אותנו מפני קיבעון מחשבתי ואטימות לב. אסור לנו להיות מקובעים, עלינו להישאר תמיד קשובים ובתנועה".

"בכל חבורה יש את מרכז המעגל, האנשים הדומיננטיים שכולם נושאים אליהם עיניים. קל מאוד להישאר מקובע בתוך הבועה הזו, אך אסף, למרות שהיה במרכז, תמיד הביט ימינה ושמאלה. הוא סירב להיות מקובע, וידע לצאת מהמרכז כדי לגשת אל הנערים שעמדו בצד, חסרי הביטחון והשקופים, לדבר איתם ולחזק אותם. בחייו ובלחימתו, אסף שבר את הקיבעון והיה השליח הנאמן ביותר של דאגה ואהבה. זהו הדיבר שהוא הותיר לנו", סיכם מאיר.

אסף פנחסצילום: באדיבות המשפחה

"אנכי ה' אלוהיך"

סרן אושרי משה בוצחק ז"ל

סרן אושרי משה בוצחק ז"ל, מפקד צוות בסיירת נח"ל, נפל בקרב גבורה עילאית בשכונת דרג' תופאח בעזה ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023). במהלך הלחימה, זיהה אושרי שלושה מחבלים המכינים מארב לכוח שלו. בהחלטה של שבריר שנייה, נכנס ראשון למבנה כדי להפתיע את האויב, ובלם בגופו רימון שהושלך לעבר לוחמיו. במעשה זה הציל את חייהם, ושילם בחייו. אושרי, שהתארס חודשים ספורים לפני כן, היה בן 22 בנופלו. הוא הותיר אחריו מורשת של מנהיגות, ערכים וחיבור עמוק לעם ישראל.

הוריו, אייל ורעות: "בחרנו בדיבר הראשון "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ". זהו הדיבר שפותח את עשרת הדיברות, ומאז השביעי באוקטובר הוא פותח עבורנו כל יום מחדש, מתוך אמונה שלמה שכל מה שקורה כאן מונחה בהשגחה עליונה".

"השביעי באוקטובר שבר את כל המוסכמות שחיינו לפיהן. מדינת ישראל חטפה מכה כואבת, הסתר פנים עצום שגרם לנו להבין כמה אנחנו, כבני אדם, לא מבינים דבר. מאותו בוקר, החשש מפני הלא נודע התגנב ללבנו כהורים, אך אושרי האמין בכל לבו במלחמה הזו ובשליחותו להחזרת הביטחון והשבת החטופים. הוא התארס בשטחי הכינוס, מתוך שאיפה לבנות חיים מלאים בארץ שאהב, ארץ שיש לחיות בה מתוך ביטחון, ולא מתוך פחד. ביום י"א בטבת העולם שלנו התמוטט. אושרי נהרג, והותיר אותנו עם שאלות קשות ותחושת החמצה עמוקה שהזמן רק מעצים. האובדן הזה אינו רק שלנו, עם ישראל איבד את בניו הטובים ביותר, מי שהיו אמורים להיות מנהיגי המחר".

אז איך קמים?
בני המשפחה כותבים: "אושרי וטובי בנינו אינם כאן פיזית, אך הרוח שלהם קיימת ואותה עלינו לשאת בכל הכוח. היכולת שלנו כבני אדם היא לראות רק זווית צרה של המציאות, בעוד הקדוש ברוך הוא רואה את התמונה המלאה. אנחנו סומכים עליו במאה אחוזים, גם כשהדברים כואבים ואינם מובנים לנו. הידיעה ש"הכול נהיה בדברו" היא התשובה היחידה לשאלות המדממות. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" המשמעות היא יציאה מהמצר החונק אל החירות של עם שנולד. זאת האמונה בכוחנו כמשפחה וכעם לצמוח מתוך הקושי, להיות ראויים לצוואה שציווה לנו אושרי בלכתו, ולהבטיח שהאור שלו ימשיך להאיר דרך החיבורים שנבנים בינינו".

"האמונה ב"אנכי" היא האמונה בכוחנו לצאת מהכאב אל עשייה שבונה עתיד. ההשפעה שלנו במציאות הזו היא פשוטה, להיות טובים ומכילים זה לזה, מתוך אהבת אדם טהורה. ההבנה הזו, יחד עם האמונה, היא שמייצרת עם חזק, בלתי ניתן לשבירה, עם סגולה".

אושרי משה בוצחקצילום: באדיבות המשפחה

הדיברות של סיון

סיון אלקבץ ז"ל, בת 23 בנופלה, התגוררה בשכונת הדור הצעיר בקיבוץ כפר עזה. סיון, הצעירה מבין ארבעה ילדים, הייתה בחורה רגישה ומעשית להפליא, עם יכולת נדירה להבין את המציאות ולפעול. בבוקר השבעה באוקטובר הייתה מהראשונות להבין את גודל המתקפה, ובמשך שעות ניהלה חמ"ל דאגה משפחתי כשהיא מתעקשת לוודא שכולם בסדר. בשעותיה האחרונות בממ"ד, ניסתה סיון להציל את שכנתה שנפצעה, טיפלה בה ועטפה אותה, עד שהמחבלים רצחו את שתיהן ואת בן זוגה של סיון, נאור חסידים ז"ל. סיון נותרה בעיני אוהביה גיבורה בשקט, שגם ברגעיה האחרונים דאגה רק לאחרים.

אמה, ענת: "סיון שלנו נולדה בחודש סיון, החודש שבו עם ישראל זכה לקבל את התורה, ומכאן גם קיבלה את שמה. בדרשת בת המצווה של סיון, שמספרת על המקור לשמה, היא מקריאה בקול מתוק את עשרת הדיברות, ואז אומרת שיש לה תוספת משלה. דיבר נוסף. היא עמדה על הבמה ובקול המקסים והמתוק שלה, דיברה על מעמד הר סיני, על הציפורים שלא צייצו ועל גלי הים ששקטו כשניתנו עשרת הדיברות, וקראה בקול ברור וצלול את "אנכי ה' אלוקיך", "זכור את יום השבת" ו"כבד את אביך ואת אמך".

"אבל אז, סיון הוסיפה משהו משלה. בטנא האישי שלה לכבוד חג השבועות, היא ליקטה תוספת מיוחדת לעשרת הדיברות. מילים שהפכו בדיעבד לצוואת החיים שלה, לאופן שבו חיה את חייה הקצרים, ולדרך שבה אנחנו מבקשים לזכור אותה ולהמשיך את אורה. הדיברות של סיון היו: "לחייך, לרקוד וללמוד. לשיר, לחבק ולהקשיב. לומר תודה, בבקשה, סליחה. כי מי שמאמין לא מפחד, ולעולם, אבל לעולם, אל תוותרו על חלומותיכם".

"בחייה, וגם באותן שעות נוראות בממ"ד בכפר עזה, סיון קיימה את הדיברות הללו במלואם. היא הקשיבה, היא חיבקה, והיא לא ויתרה על האנושיות שלה עד הרגע האחרון. עבורנו, זהו הדיבר של משפחת אלקבץ לחג השבועות הזה, הדיברות של סיון".

סיון אלקבץצילום: באדיבות המשפחה

---
זכור את יום השבת לקדשו - משפחת ברגר

הברית שבלב: השבת שלי, של אגם ושלנו

אגם ברגר, בת 20 מחולון, היא תצפיתנית שנחטפה מבסיס נחל עוז בשבעה באוקטובר. אגם, מוזיקאית מחוננת המנגנת בכינור, הוחזקה בשבי חמאס במשך תקופה ממושכת עד ששוחררה בעסקת חטופים. במהלך תקופת שביה, הגיעו עדויות מפי חטופות שחזרו כי אגם שמרה שבת באדיקות גם בתנאים הקשים בשבי, התפללה, וסירבה לבשל בשבת.

אמה, מירב: "חג שבועות, חג מתן תורה, מעמיד במרכזו את עשרת הדיברות, הרגע שבו קיבלנו לא רק חוקים, אלא מצפן לחיים. עבורי, הדיבר "זכור את יום השבת לקדשו" הוא לא רק ציווי, הוא סיפור חיים, אמונה והברית האישית שלי עם בורא עולם. השבת היא המקום שבו אמונה הופכת למעשה, והמעשה הופך לזהות. המסע שלי עם השבת התחיל מתוך כאב, כשאימי הלכה לעולמה ושמרתי שבת לעילוי נשמתה. שם הבנתי משהו עמוק: אם אני מאמינה שיש בורא, האמונה הזו לא יכולה להישאר רק בלב. היא דורשת מעשה. אף אחד מאיתנו לא ביקש לבוא לעולם; הבורא הוריד אותנו לכאן כדי לעשות את רצונו, והשבת היא החיבור הישיר אליו".

היא מוסיפה: "כשאגם שלי נחטפה לעזה, הברית הזו עמדה למבחן העילאי מכולם. ובאופן מצמרר, החיבור לשבת שמר עלינו משני עברי הגבול. אגם שמרה שבת שם, בתוך החושך של שבי החמאס, ואנחנו שמרנו עליה כאן בבית דרך השבת. השבת הייתה הגשר הנסתר בינינו".

אימה של אגם ברגר מתייחסת לראשונה לשחרור ביתהצילום: אגם ברגר עם הוריה (צילום: דובר צה"ל)

"כשאגם הייתה אמורה להשתחרר בשבת, קרה לנו נס גלוי והיא השתחררה, היחידה מכולם, ביום חמישי, כאילו השבת עצמה סירבה שקדושתה תופר, ושמרה על אגם שלנו. כאילו מן השמים נאמר לנו שהברית, האמונה וההשגחה פועלות גם מעבר למה שהעין רואה. באותו רגע הבנתי שהשבת היא לא רק ציווי. היא מסר. היא קשר. היא אהבה. היא ההבנה שאני לא לבד, ושהבורא איתנו גם כשכואב, גם כשלא מבינים".

לסיום אמרה: "השבת מזכירה לי שאני כאן בשליחות, ושכל שבוע מחדש אני בוחרת לחדש את הברית עם הבורא, לעצור, לקדש, ולהזכיר לעצמי מי אני ולמי אני שייכת. עבורי, "זכור את יום השבת לקדשו" הוא קול פנימי שאומר: יש משמעות, יש שליחות, יש בורא, ויש קשר שלא נשבר. השבת היא המקום שבו אני עומדת זקופה מול העולם ואומרת: אני מאמינה, ואני גם מקיימת. זוהי התוספת שלי, הברית שבלב".

בפתחו של חג השבועות, אני רוצה להזמין את כולנו להסתכל על השבת לא כנטל, אלא כמתנה. השבת היא זמן לעצור, להתנתק מהמירוץ ולהתחבר פנימה, למשפחה ולשורשים. זהו הדיבר של משפחת ברגר לחג השבועות הזה, הדיבר של השבת".