תהיו עוגן ולא משקולת: מדריך להורים של רווק או רווקה

מדרים להורים לבן או בת רווקים. זה קורה בדרך כלל בין הקידוש למנה הראשונה. המבט הזה. המבט שסורק את האצבעות החלקות מטבעת, המבט שנעצר על הכיסא הריק ואז מגיע המשפט המכובס: "נו, מה עם ההוא מההצעה של שבוע שעבר?".

או גרוע מכך – האנחה השקטה הזו, הכבדה, שמבהירה לרווק או לרווקה שהיא לא באמת הילד/ה שלהם. היא בעצם "הפרויקט" שלהם.

הגיע הזמן להגיד את זה בצורה הכי ברורה:

להיות הורים לרווקים ורווקות זו מיומנות שצריך ללמוד.

בדיוק כמו שהורים לומדים להחליף חיתולים, ובדיוק כמו שהורים לומדים איך להדריך את הנערים שלהם לפני הבר-מצווה (לפחות חלק מהם) כדאי ורצוי להורים ללמוד איך להתנהג עם הנשמה הרגישה יותר של הילדים הרווקים והרווקות שלהם.

ויודעים מה, כנראה שזה לא באמת יקרה מעצמו.

אנחנו חיים בדור שבו כולם חושבים ש"לחץ" הוא דלק. שאם רק תזכירו לנו מספיק פעמים שהשעון מתקתק, או תשלחו לנו עוד לינק לפרופיל ב'שליש' פתאום נתעורר ונחליט להתחתן.

אבל האמת היא הפוכה:

הלחץ הזה הוא לא דלק, הוא משקולת. הוא גורם לרווקים לרצות לברוח מהבית, להימנע מסעודות משפחתיות, ולפעמים – הכי כואב – להרגיש שהם מאכזבים את ההורים שלהם פשוט כי אנחנו קיימים.

הגיע הזמן לקורס להורי הרווקים

כן, ממש כך. קורס שבו ההורים ילמדו ששתיקה היא לפעמים התפילה הכי גדולה.

שחיבוק בלי מילים שווה יותר מכל "סגולה" שקניתם במיטב כספכם. שתבינו שהצער שלנו על זה שאנחנו לבד הוא פי אלף מהצער שלכם על זה שאין לכם עוד נכד.

כשהורים שואלים "מה חדש"? הם לא באמת שואלים מה הולך עם המצב רוח של הילדים שלהם. איך הם מרגישים באמת? הם שואלים בעצם על הסטטוס שלהם.

נכון. לא תמיד. ויש מצבים שהם באמת מביעים עניין. ובכל זאת, יש כל כך הרבה פעמים שההורים בעצם שואלים ומנסים להבין איפה הילדים הרווקים שלהם נמצאים מצד המבט הזוגי שלהם ואיך הולך בדייטים.

אתם הופכים את הילד שלכם, עם כל החלומות, היצירה והטוב שבו, למשבצת ריקה שצריך לסמן עליה 'וי'. וזה כואב. זה פוצע. זה גורם לנו להרגיש שהערך שלנו מותנה בטבעת נישואין.

הורים יקרים, הרווקים צריכים אתכם כעוגן, לא כרשות הרישוי. הם צריכים שתהיו המקום שבו אפשר להוריד את המסיכות של "עולם הדייטים" המתיש, ולא המקום שבו צריך ללבוש אותן מחדש. הגיע הזמן שתלמדו לשאול:

"איך הלב שלך היום?", "מה שלום החלומות שלך?", במקום "נו, יש כיוון?".

הגיע הזמן שתבינו: הבית אמור להיות המקלט מהעולם שבחוץ, לא הזירה הכי מלחיצה בו. אם תלמדו פשוט לאהוב אותנו ככה, בלי תנאים ובלי "בקרוב אצלך" בכל משפט שני – אולי פתאום יהיה לנו קל יותר למצוא את הכוח להמשיך לחפש.

לאור כל זאת, מצורף לכם הורים יקרים מדריך הטרמפיסט להורה לרווק/ה: איך להיות עוגן ולא משקולת.

אל תהיו "מנהלי פרויקטים" – תהיו הורים

• הטעות: לשלוח הודעות ווטסאפ עם פרופילים באמצע יום עבודה או לשאול "נו, חזר אליך?" חמש דקות אחרי שהדייט נגמר.
• התיקון: הילד שלכם הוא לא פרויקט שצריך "לסגור". תשאלו על היום שלו, על הספר שהוא קרא, על העבודה. תנו לו להרגיש שהוא עולם מלא גם בלי בן זוג.

שפת ה"בקרוב אצלך" – אאוט

• הטעות: להצמיד איחולי חתונה לכל יום הולדת, חג או ברית של אחיין. זה גורם לילד להרגיש שהשמחה שלכם בו חסרה.
• התיקון: ברכו אותו במה שהוא באמת צריך כרגע: כוח, שמחה, הגשמה עצמית. השאירו את נושא הזוגיות לתפילה האישית שלכם בלב.

שתיקה שווה זהב" (וגם אהבה)

• הטעות: לנסות "לנתח" למה זה לא הלך בפעם האחרונה או לתת עצות בסגנון "אולי תתלבשי אחרת?".
• התיקון: פשוט להקשיב. אם הילד משתף בכאב, אל תציעו פתרונות. תגידו: "אני איתך, אני רואה כמה זה קשה". לפעמים הכרה בכאב שווה יותר מכל פתרון.

הבית כ"מרחב מוגן"

• הטעות: להפוך את שולחן השבת לחקירה צולבת או למקום שבו מרחמים על הרווק/ה בשקט רועש.
• התיקון: ודאו שהבית הוא המקום שבו הילד לא צריך להתגונן. אל תתנו לקרובי משפחה "להיכנס לו לוריד" – תהיו אתם חומת המגן שלו מול השאלות של הדודות.

השקיעו בלמידה

• הטעות: לחשוב ש"אנחנו יודעים הכי טוב, אנחנו כבר התחתנו".
• התיקון: עולם הדייטים של היום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני 30 שנה. תקראו, תשמעו הרצאות על רווקות מאוחרת, תבינו את השחיקה והקושי. ככל שתבינו יותר, תלחצו פחות.

האמינו בהם (באמת)

• הטעות: לשדר ייאוש או לחץ ("אני כבר דואגת, מה יהיה?").
• התיקון: הילד שלכם מרגיש את רמת החרדה שלכם. שדרו לו שאתם סומכים עליו, על הקצב שלו ועל הבחירות שלו. האמונה שלכם היא הכוח שלו להמשיך.

בואו, נראה שהגיע הזמן להפסיק להסתכל על הלמידה הזו כעל 'מותרות' או כעל עוד הדרכה הורית נחמדה. זו חובה.

ואם אתם רוצים לדאוג לרווחה הנפשית של הילדים והילדות שלכם, הגיע הזמן שתתחילו באמת להקשיב לנשמה שלהם ולמה שטוב להם. לא לכם. ויפה שעה אחת קודם.

ברור לכולם שהורים רוצים את הכי טוב לילדים שלהם ושהם עושים את מה שהם עושים מתוך כוונה ורצון טוב ובכל זאת, מה לעשות, אבל אנחנו גם יודעים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.

ואנחנו, אנחנו בכלל לגמרי בעניין של לזכות בשליש גן עדן.

הורים, תנו לילדים שלכם יותר גן עדן ופחות תחושה של גהינום שגם ככה הם מרגישים.

זה לגמרי שלכם.

==

אבינועם הרש, מחנך ומעביר שיחות להורים ונוער.