מחבר: אור יזרעאלי

האיחוד הלאומי מסתובבים עם סקרים ואפילו פוזלים החוצה, הכל חלק ממאבק איך יראה המיזוג בין הפלגות. בנט ושקד מצד אחד ומהצד השני אריאל וסמוטריץ'. אנחנו מפלגה אידאולוגית, אומרים שם ועושים בנט לבנט

המשבר הפוליטי האחרון מראה שוב שנתניהו יכול להשתעשע כאוות נפשו בציבור הימני- דתי ולעלות אצלו חרדות קמאיות של "הפלת ממשלת ימין". הם טובים בשביל להיות חוטבי עצים ושואבי מים אבל הנהגה? מה פתאום!

ברקע הודעת התפטרותו של אביגדור ליברמן מתפקידו כשר הביטחון, בבית היהודי מתכנסים לדון בהשלכות. המטרה: בנט יקבל את תיק הביטחון והמפלגה תישאר בממשלה

במערכת הפוליטית בעיקר ממתינים. ממתינים לראות מה יוליד יום, או בעיקר פילבר. בליכוד בעיקר מבוכה. רובם שותקים. אור יזרעאלי מנתח את התגובות משני צידי המתרס הפוליטי

כבר שבועיים הכנסת מתקוטטת על כלום ושום דבר. מבחוץ זה נראה, על פי הדציבלים, שמחליטים על הקמת בית לאומי לעם כל שהוא, מכריזים מלחמה על מעצמה אזורית, או שלפחות מדובר על שינוי שיטת המשטר בישראל, ובפועל כלום, נאדה, שום דבר. כלאם פאדי

כשהאופוזיציה מפעילה פיליבסטר מתיש, נגד חוק ההמלצות, היא שמה את כל הז'יטונים על המאבק בשחיתות. ואם נתניהו בסוף יצא זכאי? כל מה שמאשימים את נתניהו יתהפך על הראש

צריך לזכור שכל צד מגיע טעון ליום הזה, טעון מאוד. במשך השנים היום הזה נטען עוד יותר. אפשר לדבר על העוינות עצמה. מה עושים איתה, איך מנהלים אותה מבלי שהיא תנהל אותנו. את כל ה- להיות צודקים ולהאשים, אפשר לדחות לשאר הימים

משקלם הסגולי של החרדים עקב ריבוי טבעי מטיל אותם ככוח דומיננטי המצריך לקיחת אחריות גדולה יותר בציבוריות הישראליות. גם תפקידם המיניסטריאלי, שהחל עוד ברשות ועדת הכספים מטיל אחריות על כלל הציבור לפתחם. מה נשאר להם שיבדל אותם מאורי אריאל והרב אבינר? סוגיית הגיוס

יאיר לפיד ובנימין נתניהו מסתכלים בחשש אם לא בחרדה. עמיר פרץ הותיק ואבי גבאי ה"משהו חדש מתחיל" משנים את הסדר הישן במערכת הפוליטית. פרשנות על הסיבוב הראשון בעבודה

הכותל הוא של כל העם היהודי, אבל נמצא בריבונות ובניהול מדינת ישראל. כאן נקבעים הכללים. אפשר לנסות לשנות את מעמד הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית, אבל יש כאן שימוש יתר בגייסות מבחוץ. צ'קים וברוגזים פומביים. על גבו של קיר אבנים אחד

בעוד שאלה שמאשימים את נתניהו שעושה שימוש בשואה לצרכים פוליטיים, אידיאולוגיים, כשהוא מזכיר את איראן בנאומי יום השואה. השימושים מנגד של אלו המטילים את כל כובד השואה על צמצום זכויות ופגיעה בדמוקרטיה, עושים שימוש פוליטי, אידיאולוגי לא פחו

המלחמה היא ממלכת אי הוודאות. אבל כדי לאלתר בתוכה צריך להגיע הכי מוכן שיש. ותמיד להשתכלל וללמוד, ואפשר לעשות זאת לא כשמישהו מהנהן כמה הכל טוב ונכון אלא כשיש מי שמבקר. אור יזרעאלי עם 10 נקודות על דו"ח מבקר המדינה בנושא צוק איתן

חוק סינון האתרים לכאורה מתיישב היטב עם ההלכה הפשוטה שנשענת על העקרונות שנוסחו פעמים רבות, שאין אפוטרופוס לעריות, אז איך יש דתיים שמתנגדים לו?

יאיר שרקי, עמית סגל, עקיבא נוביק ועמיחי אתאלי. לכולם מחנה משותף, כולם צמחו באותו בית גידול, והם מסקרים את תחום קבלת ההחלטות במדינת ישראל בגופי התקשורת המרכזיים במדינה. ממה הם צריכים להיזהר

סגן הרמטכ"ל של מדינת ישראל התבלבל. הוא לא היחיד, אבל מתוקף מעמדו הוא צריך לחזור בו, להתנצל עמוקות ואם לא להתפטר. בדמוקרטיות שלא כמו בדיקטטורות, הצבא לא מתערב בתהליכים אזרחיים דמוקרטיים

על רקע חשיפת מקרי ההטרדות והפגיעות המיניות בגוש קטיף כותב אור יזרעאלי, "לצערי מהקולות שאני שומע וחש, עדיין מה שמעסיק את הקהילה היקרה שם, הוא מדוע הסיפור יצא לתקשורת"

אולי נתניהו לא מגלה מנהיגות מזהירה בימים אלו ועל כך הוא ייבחן, אך כל מנהיג עדיף על האלטרנטיבה המקובעת וההרסנית שמציע השמאל.

כמובן שהתשתית התאולוגית מבית המדרש של הרב קוק יסודית וחשובה להבנה והתפיסה של התהליכים ההיסטוריים, מהו עם ישראל ומהי שיבת ציון. אבל מותר מידי פעם לפזול לצדדים אל גדולי ההגות היהודית וגדולי ישראל שהציבו אלטרנטיבה אחרת לשאלת הגאולה והציונות ולבחון אותם שוב לאור ההתרחשויות

אולי בעקבות האירועים הקשים במצעד הגאווה ובכפר דומא שהציתו סיפה של מלחמת אחים. אולי מדינת ישראל היא אכן מעשה שטן? ואולי לא שטן, אלא סתם טעות היסטורית חמורה?