בינתיים, אין לך עוד ילדים משלך את צעירה, חמודה ויש בקרים שהשיער גם מסתדר לך נס הבריאה. למרות העיכוב שלך שחל כבר בשנתיים ארבעה חודשים, שלושה ימים ואחד אלוקינו (18 לחופה, לא את קבעת) את מקבלת בונוס רציני. אחיינים קטנים ומתוקים.

אם איתרע מזלו של הקורבן העולל, הוא גם נכד ראשו להורייך הגאים והסטטוס החדש עושה להם רק טוב. גם לך. בטח. דודה זו ליגה אחרת. אחרי שתסיימי לחנוק את התינוק המתוק בתבל בשלל רגשותייך האימהיים, המאיימים לתקוף כל גור שבקע לאוויר העולם, תתפני להביט בחיוך הקבוע על פניה של אמא והמבט הנוצץ בעיניים של אבא. רק טוב זה עשה להם… היי… רגע, הם מסתכלים עלייך חזרה. מה זה המבט הזה?

אל דאגה חביבתי. בהבדלה הבאה תביני- כשתשמעי את אבא מברך :"הצליח דרכינו, בריאותינו." תתקבל תוספת משמעותית של חצי שעה מינימום: "הצליח נכדינו (הנסיך יועבר מיד ליד ויחשוף שן אחת בחיוך שמאיר את העולם במתיקותו) ואז תורך: מלמול בשקט… אבא מברך את הנכד. את מחייכת באצילות. או שלא. הנה… השם שלך מוזכר בין כל שאר הרווקים והרווקות מעם ישראל, שתזכי לגדל בנים ובני בנים. .." רחמנא ליצלאן, זה מבט של ציפייה דרוכה! לחמניה חמה, כבר אמרתי לך? (מה לא? תעקבי אחרי הטורים!)

טוב, ברכות תמיד טוב לקבל. עשרים וחצי כבר בפתח ואת צעירה וסופר לא לחוצה. ממש ממש לא!! בעזרת השם, בעיתו ובזמנו ואם אפשר שזה יהיה בהתאמה לאחים שלך שבינתיים הספיקו לצרף למשפחה המאושרת עוד כמה עוללים. קוקיות קטנות מסתובבות בבית, כפות רגליים יחפות קטנטנות ומותרות לאכילה מקפצות בצווחות של אושר וכשהם הוגים את שמך בשיבוש מתוק להחריד את שבויה לחלוטין. מה שבויה, מאוהבת עד מעל לראש. השבתות שלך מלאות בציפייה שהם יגיעו, ובין לבין באמצע שבוע את מוזעקת לבייביסיטר (חינם, ברור! את מוכנה לשלם להם אם צריך!)

החברות הקרובות שלך, כבר שרות איתך בייאוש את השירים חסרי המנגינה והקצב שהמצאת בפרץ של אהבה: "גור נ-מרים ק-טן, ההצגוגי מתחילולי, זור-זוהרי אוצר קטן שלי" אין מה לדבר. כוכב נולד. התינוק. את, אישית, יכולה להרוג משוררים בשקט. ובלי כוונה, נוסף לסטטוס הדודה את גם רוצחת שירי ילדים חופשי חופשי. אם בשלב הזה את כבר גרה בקרבתו של מוסד לימודים גבוה יחד עם שותפות, אז כבר בשבע בבוקר, אתן מתעוררות ואת פוצחת מהמיטה במופע הווקאלי, א-קאפלה שלך. הבנות חסרות אונים מזמזמות איתך את השירים. אחת בצחצוח שיניים, השנייה במקלחת וכולן יחד יורדות מהפסים. חברות אמת.

אבל כמו כל דבר טוב, מתרגלים לזה מהר. האחיינושים גדלים והמינוס בבנק שלך יחד איתם. לא נורא, זה לכבוד שבת. לא נספר… מתנות לכבוד שבת. (אבל למה חוגגים יומולדת רק בשבת?? אין להם יומולדת באמצע שבוע? את סטודנטית למען השם!) את נכנסת לשגרה מבורכת של דייטים, מבחנים, דייטים ולימודים, עבודה ומלגות ודייטים. ובין לבין גם דייטים. צריך לעשות השתדלות! נכון שאת עסוקה, וסופר לא לחוצה וזה גם ממש טוב לסיים ללמוד לפני שמביאים ילדים. עובדה, החברות המאושרות שלך שכבר סוחבות הריון שני ונראות עייפות ומאושרות מתמיד אמרו לך ככה. וזה לא כי הן רצו לנחם אותך. הן פשוט לא הבינו ממה את עיפה כל-כך לעזאזל – מהסרט שיצאתן אליו אתמול כל החבר'ה מהלימודים? מהחוג החדש שלקחת למחול נשים? "תנצלי את הזמן, כשיש לך ילדים, אין לך דקה לעצמך" הן מחייכות (ורוצות להרוג אותך אם לרגע לא הבנת).

אבל באמת, את מגיעה הביתה ג-מ-ו-ר-ה. אמא רצה לחבק אותך ולשאול מה שלומך, ואבא עובר מחייך ומצטרף לתשאול הכללי. מה שלומך, איך הלימודים, מה קורה ו"יש חדש" אמנם פיתחת פארנויה מאובחנת ורשמית הקשורה לכך שכל שאלה כזאת מכוונת לחתונתך המבוששת להגיע אבל אין צורך לחשוד. "יש חדש" פירושו אם יש חדש. (בתחום הבנים. מחוננת. לא המצאת שום פחד מראשך מלא מזמורי התהילים ושלל סגולות. הכל פיקס שם בקופסא) ואז הם מגיעים בהמוניהם. האחיינים. (מי אמר אחיינושיים )דקה לפני שאת נוחתת לזרועותיה המתוקות של שנ"צ יום שישי (זאת שהחברות עם הבטן חושבות בוודאות שאת נופלת אליה משיעמום) והם בצווחות. כפות רגליים מתוקות. כן, כן. שההורים שלהם יאכלו אותם. את גמורה למוות. דלת החדר שלך נפרצת והם פורצים בשירים שלא שמעת מעולם "ההצגוגי מתחילולי" ומול הפרצוף שלך כשרק עין אחת פתוחה את קולטת בובת נמרים קטנה נוחתת היישר לפרצופך. (גור נמרים ק-טן) זהו נגמרה לך הסבלנות. "אמאאאאאאאאאאאאאאאא, קחו אותם!! מאיפה השירים האלה? לאיזה גן שלחתם אותם? אין להם שירים של ילדים? חנוכה חנוכה? משהו?" את צורחת תוך כדי חיבוק מחודש של העין שהוציאו לך חזרה למקומה.

ואמא הטובה דואגת לך לעוד פינוק קל בשעה מקודשת של שקט וכשאת מפציעה מחדרך אחרי מקלחת חמה, רעננה ומלאת תחושת יום שישי, אתם כבר מסביב לשולחן, קידוש ומלאכי שרת ואת נזכרת שאת אוהבת את הילדים האלה. חמודים קטנים. אבל אז, זה שאת הכי מחבבת, הקטן מכולם והחריף ביותר, מחייך אלייך ומחליט שעכשיו זה זמן הקושיות "מתי את מתחתנת" הוא שואל. ואחרי שההורים שלך קופצים להגנתך בשלל ברכות בקרוב, עוד השנה, בעיתו ובזמנו ואחד אלוקינו (אמרתי לכם- זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף!) את מחייכת בנונשלנטיות ואומרת אמן. בבטן כבר ברור לך- זה ילד בלי חינוך זה. אחותך לגמרי חיפפה איתו.

בהבדלה של אותה השבת כשאבא יברך שיצליחו נכדיו, תוסיפי בשקט "ואם אפשר תארגן להם שבתות גם אצל הצד השני, והתחזקות רצינית. אמן. אמן. אולי הילדים ילכו לפנימיה. חינוך זה ממש חשוב.