גילוי נאות, אינני מבין גדול בכדורגל. עו"ד בן גביר מנסה להסביר לי שוב ושוב מה זה 'נבדל', ואני מתקשה להבין למה דווקא כשיש הזדמנות להבקיע גול, השופט מתערב. עיתונאים מכירים את נקודת התורפה הזאת, ונוטים להאשים אותי בניצול ציני של הספורט לצרכים פוליטיים. כשהייתי השבוע בסכנין, עיתונאי שאל אותי בתמימות שאיננה מעושה, "למה אתה מערב את הספורט בוויכוח הפוליטי"?
ואת מה שהסברתי לו, בעל פה, אני רוצה לפרט כאן במילים.
זה לא סוד שסכנין איננה רק קבוצת כדורגל מקומית, גם לא בית"ר ירושלים. בני סכנין, היא קבוצה שמייצגת את המגזר הערבי הקורא תיגר על קיומה של מדינת ישראל. כפי שבית"ר ירושלים הפכה לסמל של נאמנות לאומית, ומועדון האוהדים שלה החוצה את גבולות ירושלים לכל פינה בעולם, מתאפיין בעיקר בנאמנות לערכים הלאומיים. מי שמשתתף במשחקים של בית"ר יכול לראות שהנוכחות של דגל ישראל, מאפילה על הדגל הקבוצתי הצהוב שחור.
כפי שבמשחקים של בני סכנין הדגל השולט הוא דגל ארגון הטרור אש"ף, הדגל המועדף על אזרחי ישראל הערבים. באופן טבעי כשיש משחק בין שתי הקבוצות הללו, אין מדובר בעוד משחק ליגה. ניצחון של סכנין מעורר ומלבה רגשות לאומיים, וכן הפוך. ישנו ניסיון נואל של שדרני ופרשני ספורט להתעלם מהמציאות הזאת, לטמון את הראש בחול. להטיל אשם על אוהדי הקבוצות ובעיקר על אוהדי בית"ר. אך המשחק השבוע, הסיר את אחרונת המסכות. זה היה משחק בין שתי נבחרות לאומיות, הנאבקות לא על כדורגל, אלא על כברת הארץ הזאת. בין נבחרת המייצגת את העם היהודי לבין נבחרת המייצגת את האיסלאם, את קטאר, את המרגל עזמי בשארה חנין זועבי ושאר דורשי רעתנו.
משטרת ישראל התארגנה למשחק הזה, כאילו מדובר במשחק בשטח אויב. כאלף אנשי משטרה והבטחה התפרסו ברדיוס של עשרה ק"מ מהמגרש, מסביב למגרש ובתוכו. כדי להביא את אוהדי בית"ר למגרש ולמלט אותם, נסללה "דרך מילוט". ממש, כפי שזה נשמע ונהוג במלחמות האחרונות שלנו. במקום להתמודד עם האויב להראות שיש כאן ריבונות יהודית חד משמעית, שוב מחפשים את ה'דרך מילוט'. בעזה קראו לזה: "שקט תמורת שקט", בשועפט המתקיפה יום יום את נוסעי הרכבת הקלה קוראים לזה "הכלה" או "איפוק". ועוד לא ציינתי את שפעת הפרשים שהקיפו את המגרש, את החפקי"ם של בכירי המשטרה. את הגבלת מספר אוהדי בית"ר למספר אבסורדי, את ההתעללות בהם בפארק אוסטרליה המבודד והמרוחק, ואת הכנסתם למשחק רק במהלך המחצית השנייה.
ובתוך המגרש, בעוד אוהדי בית"ר צומצמו ליציע קטנטן וחצוי, אוהדי סכנין גדשו באלפיהם שני יציעים מלאים. מאות דגלי אש"ף ודגלי התנועה האסלאמית התנופפו ביציעים מבלי מפריע. הבקעת הגול לשער של בית"ר, הרימה קול זעקות מהיציעים "בדם ברוח נפדה את אלאקצא", "פלשתין עולה עולה", בעוד שחקני סכנין, מבצעים אקט איסלאמיסטי של השתחוויה קבוצתית, שלוותה בנהמת עידוד מהקהל המפזר אבוקות עשן, ללא חשש התערבות של המשטרה שריכזה את כל כוחותיה ביציע של בית"ר.
מי שצריך יותר מזה כדי להפנים שאין מדובר בספורט, מחכה כנראה לשעה שבה אוהדים ושחקנים יוכנסו למגרש עם טנקים ולאחר הצגת דרכונים. פתיחת המשחק תהיה עם ההמנון בילאדי בילאדי, ואבו עבאס 'נשיא פלשתין' ישרוק את שריקת הפתיחה. זה נשמע מופרך, כפי שהכנת 'דרך מילוט' ו1000 שוטרים אנשי אבטחה למשחק ליגה, נשמעים מופרכים. המשחק מול סכנין, הוא המיקרו של המקרו במלחמה המתרחשת מול אזרחי ישראל הערבים. יש שם המנון, דגל, קריאות עידוד לרצח יהודים (בדם ברוח …). חסות של קטאר מנוע הטרור העולמי, הערצה למרגל עזמי בשארה, הסמל של הלאומיות הערבית של אזרחי ישראל, הפועלים להשמדתה של מדינת ישראל ותמיכה גלויה בארגוני טרור.
זה לא ספורט! זו מלחמה על הארץ הזאת. בני סכנין היא כסות וזרז ליצירת קולקטיב של אזרחי ישראל הערבים הקוראים תיגר על קיומנו. כדי להסיר את הכסות הזאת, הגעתי לסכנין ביחד עם הקבוצה הירושלמית המייצגת את המחנה היהודי במדינת ישראל. זו היתה עמידה של המחנה היהודי שמבקש לעורר את חולמי החלומות והוזי הזיות ה'דו קיום', אל מול אויב המלכד את עצמו מסביב לקבוצת כדורגל אך המזימות הלאומיות שלו, ואינן תמימות ואינן ספורטיביות כלל ועיקר.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים