אז יצאתי עם המגייס.

אבל את זה לא ידעתי אז,

בהתחלה האמנתי למה שהוא אמר,

שהוא טכנאי.

זה התחיל מפנייה נחמדה באתר הכרויות,

הבחור פנה ועשה רושם חיובי,

אז הענקתי את מספר הטלפון שלי,

ומשם התגלגלנו לשיחה,

שלא כ"כ זרמה.

 

אבל שוב אמרתי לעצמי:

"יעל, די עם השליליות,

יש בחורים שלא עוברים טוב טלפון,

ואילו בפגישה מתגלה תמונה שונה לחלוטין".

כך יצא שקבענו להיפגש.

 

בשעה 20:30 אסף אותי הטכנאי,

סמוך לביתי, ונסענו אל בית קפה,

ע"פ בחירתי.

המגייס כך מסתבר לא בקיא

בבתי הקפה באזורנו.

 

נכנסנו לבית הקפה, והשיחה זרמה.

הייתי חייבת לציין בפני עצמי,

שהרבה זמן, לא הייתי בדייט בו היה לי נעים,

הבחור אתגר אותי מנטלית,

והיה גם נאה למבט.

ובסה"כ הייתי מגדירה את המהפך משיחת הטלפון,

כשינוי של 180 מעלות.

התחושה הכללית במפגש הייתה שהוא בהחלט בעניין.

 

שוחחנו, על טבעונות ועל ציונות,

על מלחמות ישראל, וקונספירציות מקונספירציות שונות.

"מה תגידי, אם אבקש ממך לראות איזשהו סרט?"

זה היה מפליא למדי, מעולם לא נתבקשתי לצפות בסרט בדייט.

לעיתים קיבלתי המלצות לצפייה, בסרט כזה או אחר,

לעיתים הוזמנתי ע"י הבחור לסרט על חשבונו,

אך מעולם לא נתבקשתי לצפות בסרט.

 

כשהתעניינתי למה הוא מתכוון,

הוא אמר שהוא צפה בסרט שאורכו כשעה (אם אינני טועה)

ועניינו הקונספירציות הציוניות בארץ ובעולם.

לא הבעתי התלהבות עזה,

אני והיסטוריה, מעולם לא היו היינו חברים טובים במיוחד,

אבל השיחה בינינו שכללה פרטים היסטוריים,

הייתה מחכימה ומעניינת,

כך ששקלתי את עניין הצפייה בחיוב.

כנראה שהכול תלוי במי המרצה.

 

כעבור שעתיים הבחור, הציע שנזמין גם חשבון.

הייתי די המומה, וקצת עצובה,

אולי הבחור לא התלהב מהמפגש כמוני?

הלוא הדייט היה נעים והשיחה קלחה.

ואז הוא ציין, שקשה לו לשבת במקום אחד זמן רב.

לאחר שקיבלנו את החשבון והוא שילם, כמתבקש.

 

יצאנו לכיוון הרכב שלו.

 

מאחר והוא זה שביקש את החשבון,

הייתה לי התחושה שהוא מנסה להביא את הערב לסיומו המהיר.

אך הופתעתי כשהוא לא הביע שום עניין לסיים את הערב,

והמשכנו לשוחח ברכבו למשך שעתיים נוספות.

 

יש לציין שהייתה לפניו עוד נסיעה של כ- 40 דק',

ולא היה לי נעים לעכב אותו יתר על המידה,

ולכן בחצות בלילה נפרדנו, כשאני מתעניינת,

כמה זמן הוא נותן לי לצפות בסרט:

עד סוף השבוע הוא אמר.

 

יצאתי מרכבו, כשראשי מרחף לו אי שם בעננים,

כשרגלי כמעט אינן נוגעות בקרקע.

אחרי כל כך הרבה דייטים משמימים,

ששכנעתי את עצמי בכוח, לתת צ'אנס ולהמשיך.

הנה בחור, שאתו אני חשה בנעימות,

ורוצה לפגוש בו, בלי להתאמץ.

הנה יש עוד תקווה.

 

חלף יום חלפו יומיים,

ומהבחור אין קול ולו צליל של הודעה.

כך הבנתי שהבחור התאייד.

רק שלא הייתה לי תשובה למה.

 

הרי זה ברור, שבחוקי הדייטים הלא כתובים,

בחור הוא זה שעושה את שיחת הטלפון הראשונה,

לפני הדייט.

כמו גם את שיחת הטלפון שאחרי הדייט הראשון.

 

אם הוא היה מעוניין,

השיחה יכולה להגיע ביום שאחרי,

אם הוא לא בעניין,

הוא עשוי לחכות עם השיחה יום נוסף,

או להסתפק במסרון.

אך הבחור שחשבתי שהתעניין לא עשה שום דבר מאלה.

 

חלפו להם כשבועיים, ופגשתי בחברה שלי,

שקצת נעלמה מהנוף לאחרונה,

כיוון שהיא עסוקה בהכנות לחתונתה.

ואז סיפרתי לה על הבחור שהתלהבתי ממנו,

וכנראה שהוא לא.

היא הציעה לי שאומר לו את שעל לבי.

 

וכך, כשבועיים וחצי לאחר הדייט,

סימסתי לבחור: "אז אני מבינה שהיה לך קשה לשלוח מסרון, אחרי הדייט"

הבחור החזיר: "ומה אם הייתי מפנה את השאלה הזאת אליך?"

לא הבנתי למה הוא מתכוון,

כשחקרתי וחפרתי,

פתאום הוא אמר שהוא רצה להמשיך.

 

"אז למה לא התקשרת?" שאלתי,

"אני רציתי, אני עדיין רוצה".

ואז הוא ייבש אותי עם המשפט הסתום:

"אבל אני לא יכול כעת".

אז בשביל מה אמרת שאתה מעוניין,

אם אתה לא יכול כעת.

ואם לא היית מעוניין,

בשביל מה למשוך דייט במשך 4 שעות?

ואם אתה מעוניין,

למה לנסות ולהבין מה חשבתי ולמה התכוונתי,

ולא פשוט להתקשר יום למחרת ולשאול?

ואולי הוא בכלל רצה שאצפה בסרט הקונספירטיבי,

ואהיה שותפה למאבק התפיסתי האנטי ציוני.

אולי הוא בכלל לא טכנאי, כי אם מגייס?