אתמול (מוצ"ש), העלנו ידיעה ראשית לאתר כשכותרתה: "תל אביב: עצרת זכרון והופעות אמנים במקום סמים קלים". זו הייתה כותרת פרובוקטיבית מכוונת.

ואכן, קיבלנו תגובות, שרק את חלקן העלנו לאתר, כי יש גבול למה שהמסך מסוגל להכיל. כמובן שהאשימו אותנו בהסתה, ואמרו לנו שכבר שכחנו את מה שהיה, ולא למדנו כלום מהרצח. כינו אותו "כיפות סרוחות" ובעוד שלל כינויים שחסכנו מכם.

היום אנחנו מודים. הכותרת באמת מסיתה.

אבל היא לא שלנו. את הכותרת המרושעת הזו, גנבנו ממעריב.

ביום שישי התפרסמה ידיעה על שבת חיי שרה בחברון. הכותרת שבחר עיתון מעריב לתת להכנות לקראת "שבת חברון" הייתה: "חברון: חמין וקיגל במקום אבנים". במילים האלה, לא מאמינים? הנה הכתבה:

הכתב שמסקר את ההתנחלויות, עמיחי אתאלי, הוא אדם הגון, עד כמה שאנחנו מכירים אותו , אנחנו מלמדים עליו זכות, שלא הוא נתן את הכותרת אלא העורך. בכתבה עצמה, גם אין שום התייחסות לאלימות מכל סוג שהיא, אלא רק לשאיפה של כוחות הבטחון, שהשבת תעבור בלי אירועים ביטחוניים.

חברון, בבית קרליבך בתל אביב, היא רק אבנים ועימותים עם פלסטינאים. פעם אחת בשנה, עוזבים את האבנים לטובת חמין וקוגל. ההשמצה הבוטה והמרגיזה, מגיעה רק ממקום אחד, מדעה קדומה של אדם שמעולם לא ביקר בחברון.

מתי שמעתם פעם אחרונה על עימותים וזריקת אבנים בחברון? גם אנחנו לא זוכרים, אפילו את "בית השלום", פינו בשקט יחסי, בהתנגדות פסיבית ללא נפגעים. אבל במעריב, חברון = אבנים.

האם שמעתם מישהו שהתקומם על הכותרת הנבזית הזו? איפה יגאל כהן ויאיר אולמרט (שני אנשי שמאל, כשהשני הוא אחיין של), למה הם לא דיברו על ההסתה של עיתון מעריב?

אז אנחנו מודים שהכותרת באמת הייתה נבזית, אבל כל הזכויות שמורות לעורך מעריב.