כשנשיא ארה"ב טראמפ איים להחזיר את אירן "לתקופת האבן" חטפנו הלם. טוב, אולי לא ברק רביד שחוטף שוק רק כשהחבר שלו בבית הלבן מסנן אותו. הזעזוע התפוגג במהירות כשטראמפ העניק לאירן עוד קצת זמן לפני החורבן, ונתן צ'אנס אחרון למשא ומתן או ש.. ניחשתם נכון, ייפתחו "שערי הגיהינום".
למרבה התדהמה, גם זה לא קרה. כי נשיא ארה"ב איים הרבה פעמים לשחרר את השדים מאחורי השערים אבל נראה שאין לו את המפתח וזה לא כלול במזוודת הגרעין שנוסעת אתו לכל מקום. אז בינתיים טראמפ יושב על הגדר. רגל פה, ציוץ שם. ולא רק הוא. גם בישראל כולם מרגישים בין לבין.
ספירת העומרצילום: צילומסךכי עכשיו זה ימי הביניים.
בין מדורות קטנות ממירון עד חברון לתהלוכות ילדים בל"ג בעומר לשירים וריקודים ביום ירושלים, ובין יום ריקוד עם דגלים בבירה ליום שמתחיל בליל לימוד תורה, כלומר חג השבועות, המביא עמו מדי שנה גם קיטורים ודיבורים על התייקרות מוצרי החלב דווקא עכשיו. בצאת החג האחרון בשלושת הרגלים מתשרי מתחילה "ספירת הגומר" עד החופש הגדול. לפי כמות ימי המלחמה השנה החופש צריך להימשך שבועיים אם שואלים את ההורים. כנראה שהם לא יענו, כי למי יש כוח לחשוב על החופש הגדול כשלא יודעים מה טראמפ יחליט לעשות מחר?!
מעלית בקומה צילום: (צילום:שאטרסטוק)תקועים בחוסר ודאות
התחושה הלא נעימה של בין לבין ולא כאן ולא שם מחזירה אותי לזיכרון מתוק מריר מילדותי: הפעם הראשונה בה נתקעתי במעלית. זה קרה כשהייתי בן 8 ודווקא במלון ירושלמי כי בבית גרנו בקומה ראשונה והמעלית הייתה מיותרת ומחניקה. אבל במלון היינו בקומה 6, ולמרות שאמא וסבתא ואחותי ירדו ברגל אבא שלי ואני נכנסנו למעלית עם עוד כמה זרים ולחצנו 0. והאמת שלא קרה כלום והדלת פשוט נשארה סגורה כשהמעלית לא ירדה וסירבה להיפתח. מישהו הצליח לפתוח אותה עד כדי חריץ צר, אבל לא יותר מזה. וכך נשארנו בפנים הרבה זמן. בחלוף כמחצית השעה שנדמתה כנצח וכשהבחור עם הפחד ממקומות סגורים כבר עמד להתעלף, הגיע טכנאי מעליות שלמרבה הפלא לא ידע מה לעשות. אבא שלי, שהתגלה כפורח במצבי חירום ושאל אורחים במסדרון אם הם יכולים להביא לנו מזון ושמיכות, הציע עזרה לטכנאי הלא יעיל. אחרי שווידא שלא יחויב על הנזק- אבי הרגוע רוב הזמן נתן מכת מחץ לדלת, שבר אותה ויצאנו. זה נגמר בהתנצלות של הנהלת המלון וסלסלת פירות לשולחן ארוחת הערב אבל עד עצם היום הזה תהיתי בלב למה אבא שלי לא שבר את הדלת כבר ברגע הראשון שנסגרה ולא נפתחה, אבל יש דברים שאתה פשוט מחליט בלב כילד בן 8. אחד מהם זה לא לשאול יותר מדי שאלות.
מה בין ימי הבינים לימינו?
ימי הביניים לא היו כאלה יפים כמו בתמונות במוזיאון. כשבוחנים את השנים האחרונות בעידן המודרני אי אפשר להימנע מהשוואות: מגפה עולמית? הייתה. התחזקות האיסלאם? קרתה. אז נכון שהיהודים לא גורשו מספרד שוב, אבל בהחלט אי אפשר לומר שהם אהודים ורצויים שם. ולמרות זאת ישראל מנסה כל שנה לחזור ולהוכיח לאירופה שהיא טובה במוזיקה, ואפילו יודעת לשיר בצרפתית. אולי זה קצת צורם באוזן ליהודים צרפתים שיותר מ-80% מהם השיבו בסקר שאינם חשים בטוחים בארצם. כשחוזרים מהעבר להווה מבינים שביניים זה מצב לא טבעי, ובסופו של דבר כמו במשחק כדורסל- המבוגר האחראי יצטרך לקפוץ גבוה יותר ולהוציא אותנו להתקפה שבסופה ניצחון.
תגובות