בגלל המצב: רבני ירושלים גזרו על יום תענית ותפילה

תהלים פרק עט (א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: (ב) נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: (ג) שָׁפְכוּ...

תהלים פרק עט (א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: (ב) נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: (ג) שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר: * ואמרו חז"ל (סנהדרין מז,א): מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, מאי עבדיך ומאי חסידיך? לאו חסידיך - חסידיך ממש, עבדיך - הנך דמחייבי דינא דמעיקרא, וכיון דאיקטול - קרי להו עבדיך! [וממשיכה הגמרא לבאר, שזה בגלל שמדובר ב]הרוגי מלכות [יהודים שנהרגו ע"י גויים], כיון דשלא בדין קא מיקטלי - הויא להו כפרה. ע"כ. * ועל פי זה כתב בספר "אם הבנים שמחה" להגה"ק ר' יששכר טייכטל הי"ד זצ"ל: "...ועיין חת"ס בתשובה, שהביא הגמרא דסנהדרין, דישראל שנהרג ע"י עכו"ם אפילו היה רשע וגרוע נקרא קדוש. וכמו"כ כתב ב"אגרת השמד להרמב"ם": "ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת ה', אפילו היו עוונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, הוא מעולם הבא". עכ"ל. וכן היה מעשה בזמן שנרצחו שלשת הנערים החטופים ה' יקום דמם, שאחד ניגש אל הגר"ח קנייבסקי שליט"א, וסיפר לו שהוא הולך לנחם את משפחות הנערים החטופים, ושאל מה יש לומר להם? הגר"ח השיב על אתר ואמר: "תאמר להם שבניהם הן בכלל 'הרוגי מלכות' שאין אדם יכול לעמוד במחיצתם". * וכמו שראינו בגמ' סנהדרין מז,א. – כמו כן אמרו חז"ל (ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שלג): וכפר אדמתו עמו, מנין שהריגתם של ישראל ביד אומות העולם כפרה להם לעולם הבא שנאמר (תהלים עט א) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך נתנו את נבלת עבדיך שפכו דמם כמים. ע"כ. * וכתב האריז"ל בספר "לימודי אצילות" דף ל ע"ב, וזה לשונו: "דע, כשנהרג אדם מישראל על ידי גוי, אע"פ שאינו צדיק, כיון שקיבל עונשו בזה שנהרג בלא משפט, מיד בא המלאך ... ומכניס נשמתו בפתח שהוא ממונה עליו, ושם היא מזדככת ומתגדלת אעפ"י שאין בה מעשים טובים. ואח"כ נותנים אותה לחופה הראויה לה לפי ערכה וכו' ונמצא שמה שנהרגה היה לטובתה". עכ"ל. * והובאו דבריו בפירוש "מתוק מדבש" על הזוה"ק בראשית דף לט,א. ששם הזוהר מדבר על מעלתם, וז"ל הזוהר (מתורגם): וְנִכְנָס [המשיח] בַּהֵיכָל הָרְבִיעִי, וְשָׁם כָּל אוֹתָם אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְכָל אוֹתָם שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל יְדֵי שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם. וְהוּא שׁוֹהֶה וּבוֹכֶה. וְאָז כָּל אוֹתָם נְשִׂיאִים שֶׁל זֶרַע דָּוִד, כֻּלָּם אוֹחֲזִים בּוֹ וּמְנַחֲמִים אוֹתוֹ. מַתְחִיל פַּעַם שְׁנִיָּה וּבוֹכֶה, עַד שֶׁיּוֹצֵא קוֹל, וְנֶאֱחָז בְּאוֹתוֹ קוֹל וְעוֹלֶה לְמַעְלָה וְשׁוֹהֶה שָׁם עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּכְשֶׁיּוֹרֵד, יוֹרְדִים עִמּוֹ כַּמָּה אוֹרוֹת וְזִיוִים מְאִירִים לְכָל אוֹתָם הֵיכָלוֹת וּרְפוּאָה וְאוֹר לְכָל אוֹתָם הַהֲרוּגִים וּבְנֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים שֶׁסָּבְלוּ עִם הַמָּשִׁיחַ. וְאָז לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ מַלְכוּת. וְשָׁם חֲקוּקִים וּרְשׁוּמִים כָּל אוֹתָם הֲרוּגִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם בְּאוֹתָהּ פּוּרְפִירָה, וְעוֹלָה אוֹתָהּ פּוּרְפִירָה לְמַעְלָה, וְנֶחְקָק שָׁם תּוֹךְ הַפּוּרְפִירָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִלְבֹּשׁ אוֹתָהּ פּוּרְפִירָה וְלָדוּן עַמִּים, שֶׁכָּתוּב (תהלים קי) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת. עַד שֶׁבָּא וּמְנַחֵם אוֹתָם, וְיוֹרְדִים עִמּוֹ (כמה) מְאוֹרוֹת וְעִדּוּנִים לְהִתְעַדֵּן, וְכַמָּה מַלְאָכִים וּמֶרְכָּבוֹת עִמּוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּמַלְבּוּשׁ [נ''א: וביד כל אחד ואחד מלבוש] לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם כָּל אוֹתָם נִשְׁמוֹת הַהֲרוּגִים, וְשָׁם מִתְעַדְּנִים כָּל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד. עכ"ד. *** אמנם אותו פרק בתהלים ממשיך הלאה: (ד) הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: (ה) עַד מָה יְהֹוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ: (ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: (ז) כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ: (ח) אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: (ט) עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: (י) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: (יא) תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה: (יב) וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: (יג) וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ: והיינו, שבזה שגויים טמאים שלטו בגופם של יהודים, והרגו אותם - יש חילול ה', שהחרפה של עם ישראל היא חרפה של השכינה, וכמו שרואים מזה שהתחיל בפסוק ד: הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: ומסיים בפסוק יב: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: זאת אומרת: החרפה שהיינו לשכנינו, היא החרפה אשר חרפוך ה'. וזהו משום שהנשמות של עם ישראל נטועים בשכינה הקדושה, ולכן כשגוי הורג יהודי – זה גורם שהשכינה שאותם יהודים הרוגים נטועים בה – נכפפת תחת החלקים שבסטרא אחרא שנטועה בה אותה אומה שממנה יצאו הרוצחים, ולכן כדי להוציא את השכינה מהכפיפות קומה הזו, צריך לנקום באותה אומה, ואז השכינה תרים בחזרה את הראש גבוה גבוה. ולכן מבקשים: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. שהנקמה בגויים, תחזיר את החרפה על פניה של הסטרא אחרא, ותסיר את החרפה מפני השכינה, ואז כשנראה כראוי את הכבוד של השכינה, יתקיים כראוי סוף הפרק (יג) וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ: