בהלוויתו של אחד מקרבנות הטרור הערבי בירושלים בשבוע שעבר כבוד הרשל"צ חשב לנכון להפנות אצבע מאשימה כלפי 'שורש הבעיה' שהביאה לשפיכות דם זה, ומצא ששורש זה נטוע במאמצים שעושים יהודים יקרי נפש לעלות אל הר ה', אל הנחלה ממש, כדי לבטא את בעלות עם ה' על מקום הקודש.

וללא היסוס – וחייבים לומר – ללא שיקול דעת אחראי, לא היסס הרשל"צ לקבוע ש"כאן המקום לעורר את הציבור היקר להפסיק את ההסתה הזו שמסיתים את בני עשיו ששונאים ליעקב, שאנשים עולים להר הבית ועוברים על ההלכה של איסורי כרת. … מכאן תצא הקריאה שאסור לכל יהודי לעלות להר הבית, לא לעשות תסיסה אצל הערבים השונאים שלנו המחבלים. הם מוסיפים שמן למדורה. מכאן תצא הקריאה להפסיק את הדבר הזה. אי אפשר שרבנים מליגה ד' יחלקו על כל גדולי הדור".

לא נתחיל עם הרב בפולמוס לגבי מקומו של עשיו בדיון הנוגע לישמעאל, וגם לא לגבי המחלה של הקשורים לש"ס להתמחות בסיבות לא נכונות של נפילת קרבנות (זכורה הפרשה האומללה של צומת הבונים?!). אבל אם כבר מערב כב' הרב את הנושא הרגיש והעקרוני של עלייה להר הבית עם מומחיות לדירוג רבנים, לא נשאר לנו אלא לבחון האם סולם הדירוג שהוא מציג, מונח היטב על הקרקע של המציאות התורנית.

כדרכו, בנקודה זו כמו בכל נושא אחר, כב'  הרשל"צ קובע שהאמת המוחלטת היחידה בענייני תורה והלכה היא עמדת מור-אביו הגר"ע יוסף זצ"ל בחיבוריו. ובכן, נבחן נא האם גישתו זו יש לה על מה להסתמך. כמי שזכה להימנות, כבר לפני עשרות בשנים, בין ראשוני הרבנים שהוכיחו שפסק מור-אביו זצ"ל לגבי החזרת השטחים, אינו נכון ואינו עומד על כלום מבחינה הלכתית (כפי שהוכחתי בספרי 'ארץ חמדתנו'), ומשום כך אוימתי על ידי חסידיו וחבריו של הרב זצ"ל, רק באשר הוכחתי שדבריו לא היו נכונים, הנה מתברר שבשנים האחרונות הרב הודה שפסקו היה מוטעה והוא חוזר בו ממנו!! כנראה לעיתים בני ליגה ד' מנצחים בני ליגה א'!

האמת היא, שבעולם של תורה אמיתית ושל יראת ה' עמוקה, זהו דבר ברור, ומשום כך, כאשר העיר רבי עקיבא הערה נכונה לרבו רבי יהושע, לא היסס זה האחרון לומר לתלמידו (ר"ה כה:): 'שלום עליך רבי ותלמידי! רבי – שלמדתני תורה ברבים, ותלמידי – שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד. אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים'.

פסק לא נכון

אך בנושא של עלייה להר הבית, הדברים ברורים עוד יותר. עמדתו של הגר"ע יוסף זצ"ל, עליה מסתמך ואזיל בנו שליט"א, מפורשת בשו"ת יביע אומר (ח"ה, יו"ד סי' כו), תשובה שכתבה כמה ימים לאחר מלחמת ששת הימים, שם כדרכו הרב מאריך להביא מקורות מכל עבר כדי להוכיח לכאורה שאסור לעלות להר הבית. אבל כל תלמיד חכם המכבד את עצמו והמעיין במקורות שהוזכרו שם, מגלה שאין שם אפילו בסיס לשמץ איסור בדבר, וממקורותיו של הרב עצמו מוכח ההיפך.

והנה הפירוט: כידוע נפסק להלכה ע"י הרמב"ם ורוב רבותינו הראשונים שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, ומשום כך בכל הקשור לבית המקדש, לעבודה בו, לקרבנות וכדו', לא זזה קדושה ממקומה, ולכן כל הנכנס לתחום של בית המקדש בטומאת מת חייב ל"א כרת. רק בודדים מבין רבותינו הראשונים חלקו על עמדה זו (הראב"ד, והמאירי ועוד), ולכן אין ויכוח שהלכה כדעת הרמב"ם. ולנקודה זו הקדיש הרב שם למעלה מתשעים אחוז של תשובתו. אבל על דבריו אלה אין אנו חולקים.

אולם, בסוף תשובתו הרב זצ"ל עושה מעשה שלא יעשה, כי הוא מסיים כך: 'ולכן אסור להכנס בזה"ז להר הבית אפילו לאחר טבילה במנעלו ובאבק שע"ג רגליו וכו', וכן אסור להכנס להר הבית דרך טיול בעלמא'. ואנו עומדים משתוממים. הלא כל הוכחותיו באו להוכיח שאסור להיכנס לתחום בית המקדש, תחום שהוא כמאה אמה על מאה אמה, אבל לא היה בדבריו ולו שמץ של טענה (וכל שכן של הוכחה) שיש איסור כלשהו להיכנס לתחום הר הבית (חמש מאות אמה על חמש מאות אמה) בחלק שאינו בית המקדש. ודוקא משום כך התיר הרה"ג שלמה גורן זצ"ל (האם גם הוא היה בליגה ד'?) להיכנס לתחום זה של הר הבית לאחר טהרה ראויה והכנות ראויות, ורק בתחום ההוא מרשים לעלות כל אלו העולים להר הבית (לא לבית המקדש)!!

ואין להקשות על דברינו מאותה הלכה הידועה לנו היטב ושפסקה הרמב"ם בהל' בית הבחירה (פ"ז הל"ב) 'ולא יכנס לו (להר הבית) אלא לדבר מצוה', שהרי איזו מצוה יכולה להיות גדולה מזו הבאה למנוע מאויבינו לגנוב את ארץ קודשנו ואת הר קדשנו?! וכאשר אנו זוכרים שכבר קבע הרמב"ן שלא דומה מצות יישוב א"י לשום מצוה אחרת משום שהיא 'מצוה ותועלת לכל ישראל הוא שלא תחרב ארץ קדושה', כל שכן וכל שכן הר קדשנו. ואין איש ירא ה' הנכנס להר הבית שבא כדי לטייל שם, אלא בא אך ורק לקבע זכויות עם ה' על מקום הקודש.

אז היכן יש איסור עלייה להר הבית, בתחום שציינו?! והיכן הם הגדולים האוסרים? והיכן רשומות טענותיהם הצודקות, פרט לשנאת הציונות ולהכחשת ראשית גאולתנו? ודי למבין כי קיצרנו מאד בכל.

==

הרב אליהו זייני הוא ראש ישיבת אור וישועה בחיפה