הרב אריה לוין, נינו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל, ונכדו של הרב רפאל בנימין לוין זצ"ל, רב צפון תל אביב ורב מפקד פיקוד העורף, עוצר מפעילותו היומיומית לבקר פצועים, משפחות שכולות, מפונים וקירוב רחוקים ומספר לנו על דמותו המפוארת של סבו, רבי רפאל בנימין לוין, שנלקח לבית עולמו היום, ו' באייר.

וכך פותח הרב: "סבא נולד בבית הוריו לאחר שהם שכלו שני ילדים קטנים שמתו ברעב, לא היה מה לאכול באותה תקופה. סבא נקרא על שם הבן הקודם שנפטר "בנימין" והוסיפו לו את השם "רפאל". הסנדק שלו היה "בעל הלשם" צדיק עצום שאמר בברית: "עוד יבואו לבקש ממנו ברכות".

"תבואו לבשר לי בשורות טובות"

ובאמת כך היה, ר' רפאל הפך להיות יד ימינו של אביו ר' אריה לוין והיה צמוד אליו בכל מסעותיו, בבתי סוהר, בתי חולים, עידוד יתומים, אלמנות, עניים וכל בית ישראל. לאחר פטירת רבי אריה לוין כולם ראו בו כממשיך דרכו, כולל ראשי האצ"ל ולח"י שראו בו רבם.

וכך מספר הרב: "לסבא הגיעו הרבה אנשים להתברך בזוגיות, פרנסה, פריון וכו' והוא תמיד ביקש מהם: "תבואו לבשר לי בשורות טובות". יום אחד אמרתי לסבא: "תראה כמה אנשים מגיעים, למה אתה מזמין אותם שוב? בשביל מה כאב הראש?"

ענה לי סבא: "מה אתה חושב אנשים באים לספר לי צרות ואני שוכח מזה? זה לא קל לי, כמה אני יכול לשמוע? מה שנותן לי כוחות זה שהם באים ומבשרים לי בשורות טובות זה מקל לי על הכאב". הסבא באמת הצטער על הצער של השני, הלך בליבו עם הסיפורים של האנשים".

(הרב איישיב, הרב רפאל לוין והרב אריה לוין)

ועוד מוסיף הרב: "כל לילה, באחת בלילה סבא היה הולך עם סבתא לבית כנסת "זהרי חמה" ואף אחד לא ידע מה הם עשו שם. במהלך השבעה, הגיע יהודי וסיפר כי הוא הסתתר לילה אחד בתוך בית הכנסת כדי לראות מה עושים שם הרב והרבנית והוא ראה שסבתא הייתה מנקה את בית הכנסת וסבא היה מניח שולחן ליד ארון הקודש מעמיד עליו נרות ויחד עם הסבתא היה מתפלל בדמעות שליש, עובר על כל הפתקים ומזכיר שם שם בבכי ובדמעות".

ומסביר הרב: "סבא לא רק בירך את מי שבא אליו, אלא התפלל ובכה עליו, צרתו של הזולת כאבה לו. משם סבא היה ער עד הנץ, ככה כל לילה. ואכן סבא נפטר בתפילה בשעת הנץ, עטור תפילין וטלית".

(הרב רפאל לוין עם נכדו הרב אריה)

גורל הגר"א לזיהוי חללי שיירת הל"ה

אירוע משמעותי נוסף שהיה מעורב בו הרב רפאל לוין הוא גורל הגר"א, והרב לוין מתאר את המעמד. "בשנת 1948, רגע לפני קום המדינה, 35 פורצים לגוש עציון נהרגו, שניים-עשר מתוכם לא זוהו. בזמנו לא היו הטכנולוגיות שיש היום ולא ידעו מה לעשות כדי שיוכלו להביא אותם לקבר ישראל.

באותה שעה הרב צבי פסח פרנק, גיסו של ר' אריה לוין הורה לר' אריה לעשות גורל הגר"א, זה לא דבר קל, הרבה תפילות, תענית, הדלקת נרות וכוונות זהו מעמד מרטיט. בנו רבי רפאל היה איתו במעמד, הם פתחו את התנ"ך באקראיות וכל שם שיצא בפסוק התאימו למי שלא זוהה. לימים נעשו בדיקות והזיהוי התאים בדיוק לבדיקות ה-DNA"…

(הרב אריה לוין עם ראש הממשלה, צילום: אלבום משפחתי)

עוד סיפור מפעים מספר הרב: "לסבא היה קמע מיוחד שעברה במסורת מאביו, קמע שמיוחס עד רבי חיים מוולוז'ין, כל אישה שהתקשתה בלידה הייתה מקבלת את הקמע ויולדת מיד, ממש אותות ומופתים.

בגלל החשש שהקמע יעלם הוציאו תקנה כי הקמע לא יצא מירושלים. יום אחד הוציאו את הקמע לאישה שהתקשתה בלידה ובמקום לענוד אותו על צווארה היא ענדה אותו על היד, בסיום הלידה עטפו את כל הבדים לכביסה והקמיע נעלם.

מקרוביו של סבא לא ידעו איך לבשר לסבא שהקמע עם היוחסין והסגולות שהיה יקר לו כל כך מכל הבחינות נעלם. בסופו של דבר הודיעו לסבא והוא מיד ענה: "כנראה שהקמע גמר את תפקידו בעולם". סבא לא התפרץ ולא כעס, אלא היה ברוגע ובשלווה. עד היום זה בשבילי אבן דרך, בוחן של רוגע ושלווה מעל הטבע".

(הרב אריה לוין עם שכנו, הזמר ברי סחרוף, צילום: אלבום המשפחתי)

"בגיל 70 פלוס, מנקה את שירותים ליתום"

ומוסיף הרב עוד סיפור על ענוותו של ר' רפאל: "יום אחד לקחתי את סבא אחרי ניחום אבלים על הרבנית זילברשטיין, בתו של הרב אלישיב לנוח בחדרו והראיתי לו תמונות מהחתונה שלי. הוא הצביע על עצמו ושאל: "מי זה"? "זה אתה" עניתי לו. הבנתי שהוא לא הסתכל על עצמו במראה אף פעם. הוא הצניע את עצמו שגם אנחנו לא ידענו זאת בכלל".

הסיפורים על ר' רפאל לוין מתגלגלים בפי הרב והוא ממשיך: "כל מוצ"ש סבא היה הולך לבית האסורים במגרש הרוסים ומשם צועד לכותל, לאחר מכן סבא היה מגיע לרב אלישיב גיסו. בדרך סבא היה נכנס לבניין אחר באיזור ואחרי כמה דקות יוצא אלינו בחזרה והוא לא הסכים שיבואו איתו.

יום אחד הייתי סקרן ורציתי לדעת מה סבא עושה שם, מסתבר שהתגורר בדירה אדם יתום בן 50 שחי לבד, סבא היה עולה אליו עם ממתקים שוקולדים ומנקה לו את השירותים… כך היה סבא, בגיל 70 פלוס אחרי ביקור בכותל ולפני ביקור אצל הרב אלישיב היה הולך לבקר יתום בן 50".

ומוסיף הרב אריה על הקשר עם הסבא: "בתור ילד לא היינו באים אליו בשבתות. הוא חי בעולם אחר. רק פעמיים בשנה, בפורים ובפסח זכינו לסעוד עם הסבא, זה היה מעמד רוחני. אוכל לא היה שם הרבה, אבל אוכל רוחני היה ועוד איך, זה רגעים שנצרבים אצלי בתודעה. סבא היה עושה מעמד של בית דין בליל הסדר, לפני "שולחן עורך", והיה בשיתוף הגברים בסעודה, גוזר גזרות טובות לחולים, לעניים, למעוכבים, לכל עם ישראל".

(צילום: מהאלבום המשפחתי)

מורשת של חסד יומיומי ואהבת ישראל

ומסכם הרב לוין: "סבא היה צדיק שחי איתנו אבל חי בספרה אחרת, היתה לו פרישות ותמימות שלא בנמצא, הוא היה עושה לרב אלישיב לחש כשהוא לא הרגיש טוב, אנשים באו לשאול על שמות, שידוכים והתאמות.

אנחנו, צאצאיו, לא זוכרים אותו רק ביום פטירתו, אלא הוא השאיר לנו מורשת של חסד יומיומי, יש לנו מחויבות להמשיך את השושלת של אהבת ישראל".

לאחר 120 יום במילואים, בפיקוד של 2,000 איש בבסיס של פיקוד העורף, כרב חירום של פקע"ר וצרכי דת ויהדות אומר הרב: "בצבא כל המחיצות נפרצות, כולם משרתים, באותו מקום, המחיצות נשברות ויש קירוב לבבות בצורה הטובה ביותר ללא עירוב של פוליטיקה. זה דבר ענק".