סיפור לתשעת הימים: רבי אריה לוין והמתנה היחידה שהסכים לקבל

סיפור לתשעת הימים: רבי אריה לוין והמתנה היחידה שהסכים לקבל

הצדיק הירושלמי, רבי אריה לוין היה ידוע כשונא מתנות והסתפק במועט שבמועט. רק פעם אחת הסכים לקבל מתנה. סיפור לתשעת הימים על אהבת חינם וגמילות חסדים מתוך חוברת של ארגון קרוב ללב

author-image
סיפור: רבי אריה לוין והמתנה שהסכים לקבל
  המתנה היחידה שהסכים לקבל (מתוך בול של השירות הבולאי)

יָד חַמָּה וְלֵב אוֹהֵב

זוֹ הָיְתָה פְּגִישָׁה בִּלְתִּי שִׁגְרָתִית. אָמְנָם הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ הָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה, אֲבָל זֶה קָרָה בְּעִקָּר בִּפְגִישׁוֹת בַּכְּנֶסֶת אוֹ בְּמִשְׂרְדֵי מֶמְשָׁלָה. לָרֹב הֵם הָיוּ מְדַבְּרִים עַל מַצָּבָהּ שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַצְּעִירָה, שֶׁהוּקְמָה רַק כַּמָּה שָׁנִים לִפְנֵי כֵן: עַל הַסַּכָּנוֹת הַבִּטְחוֹנִיּוֹת, עַל הַהִתְפַּתְּחוּיוֹת הַמְּדִינִיּוֹת, עַל הַמְּצוּקוֹת הַכַּלְכָּלִיּוֹת וְעַל שְׁאַר צָרוֹת וּבְעָיוֹת. אֲבָל הַפַּעַם, הַפְּגִישָׁה הָיְתָה בִּלְתִּי שִׁגְרָתִית: מַטְּרַת הַדִּיּוּן הָיְתָה לִמְצֹא מַתָּנָה לְרַבִּי אַרְיֵה לֵוִין.

מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין חַבְרֵי הַכְּנֶסֶת וְאַנְשֵׁי הַצִּבּוּר וּבֵין הַצַּדִּיק הַיְּרוּשַׁלְמִי הַזָּקֵן, רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין? לְשֵׁם כָּךְ צָרִיךְ לַחֲזֹר כַּמָּה שָׁנִים אֲחוֹרָה.

 

הָיָה זֶה לִפְנֵי קוֹם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. הַבְּרִיטִים שָׁלְטוּ בָּאָרֶץ וְהֵם לֹא שָׂמְחוּ לַעֲזֹר לַיְּהוּדִים לְהָקִים מְדִינָה. הֵם אָסְרוּ לְהָקִים יִשּׁוּבִים חֲדָשִׁים וּמָנְעוּ מִיְּהוּדִים מִחוּץ לָאָרֶץ לַעֲלוֹת אָרְצָה. אוּלָם הַיְּהוּדִים לֹא הֵרִימוּ יָדַיִם וְחֵלֶק מֵהַצְּעִירִים שֶׁבָּהֶם הִצְטָרְפוּ לְ'מַחְתָּרוֹת' – אִרְגּוּנִים סוֹדִיִּים שֶׁפָּעֲלוּ לְמַעַן הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי. רַבִּים מֵהֶם נִתְפְּסוּ וְהֻשְׁלְכוּ לַכֶּלֶא.

הָאֲוִירָה בַּכֶּלֶא הָיְתָה קוֹדֶרֶת. גַּם בִּגְלַל הַתְּנָאִים הַקָּשִׁים, אֲבָל בְּעִקָּר בִּגְלַל תְּחוּשׁוֹת הַיֵּאוּשׁ. הָאֲסִירִים הֶאֱמִינוּ שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַכֶּלֶא וְיַחְזְרוּ לִפְעִילוּת, אַךְ לִפְעָמִים עָלוּ בְּקִרְבָּם סְפֵקוֹת: הַאִם אָכֵן יַצְלִיחוּ לִבְרֹחַ בְּדֶרֶךְ נֵס? וּמָה אִם כָּל הַמַּחְתֶּרֶת תִּתָּפֵס? הַאִם תָּקוּם מְדִינָה, אוֹ שֶׁהַכֹּל יִתְמוֹסֵס וְיֵהָרֵס?

אוּלָם מִדֵּי פַּעַם הָיָה מוֹפִיעַ בַּשַּׁעַר אָדָם מְיֻחָד. לֹא לוֹחֵם בַּמַּחְתֶּרֶת, וּכְלָל לֹא בָּחוּר צָעִיר, אֶלָּא רַב מְבֻגָּר שֶׁקִּבֵּל אִשּׁוּר לְבַקֵּר אֶת הָאֲסִירִים. שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין וְכֻלָּם קָרְאוּ לוֹ 'אֲבִי הָאֲסִירִים'. כְּמוֹ אַבָּא, הוּא הָיָה עוֹבֵר מֵאֶחָד לְאֶחָד, לוֹחֵץ אֶת הַיָּד, מְחַיֵּךְ וּמְחַבֵּק, מְעוֹדֵד וּמְחַזֵּק. הוּא טִפֵּל בְּכָל מַחְסוֹרָם, אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל הוּא עוֹדֵד אֶת לִבָּם וְרוּחָם.

המתנה שרבי אריה לוין הסכים לקבל

עָבְרוּ הַשָּׁנִים, הַמְּדִינָה קָמָה, וְאַנְשֵׁי הַמַּחְתָּרוֹת הִתְמַנּוּ לְשָׂרִים, לְחַבְרֵי כְּנֶסֶת וְעוֹד. אוּלָם הֵם לֹא שָׁכְחוּ כַּמָּה קָשֶׁה הָיָה לָהֶם בַּכֶּלֶא, וּבְיִחוּד לֹא שָׁכְחוּ מִי עָזַר לָהֶם שָׁם. הֵם הֶחְלִיטוּ לָתֵת מַתָּנָה לְרַבִּי אַרְיֵה, לְאוֹת תּוֹדָה. אַךְ הִתְבָּרֵר כִּי הַמְּשִׂימָה לֹא קַלָּה.

"יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן! שָׁמַעְתִּי עַל הַמְצָאָה חֲדָשָׁה!" אֶחָד מֵהֶם הִתְעוֹרֵר לְפֶתַע. "אֲנִי עֲדַיִן צָרִיךְ לְבָרֵר, אַךְ נִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹרְאִים לַמַּכְשִׁיר 'מְקָרֵר'".

"כְּבָר נִסִּיתִי", אָמַר אַחֵר. "רָאִיתִי פַּעַם אֶת רַבִּי אַרְיֵה סוֹחֵב גּוּשֵׁי קֶרַח כְּבֵדִים הַבַּיְתָה. אָמַרְתִּי לוֹ: אַתָּה כְּבָר מְבֻגָּר, חֲבָל, אֶקְנֶה לְךָ מְקָרֵר שֶׁפּוֹעֵל עַל חַשְׁמַל! אַךְ הוּא לֹא הִסְכִּים כְּלָל".

"יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן!" קָרָא אֶחָד מֵהֶם, נִלְהָב. "אֲנִי יוֹדֵעַ מָה נִקְנֶה לָרַב – שָׁעוֹן מִזָּהָב!"

"כְּבָר נִסִּיתִי", אָמַר אַחֵר, "קָנִיתִי לוֹ שָׁעוֹן יָקָר, וְהוּא אָמַר: אֵין צֹרֶךְ, גַּם בְּלִי שָׁעוֹן מְהֻדָּר אֵינֶנִּי מַקְדִּים וְאֵינֶנִּי מְאַחֵר, תֵּן זֹאת בְּמַתָּנָה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר".

"יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן!" אָמַר אֶחָד בְּקוֹל חַד וּבָרוּר. "רְאִיתֶם פַּעַם בְּאֵיזֶה בַּיִת קָטָן וְעָלוּב מִתְגּוֹרֵר רַבִּי אַרְיֵה? כָּל כָּךְ קַר שָׁם לָגוּר, אָז נִקְנֶה לוֹ תַּנּוּר!"

אַף אֶחָד לֹא מָחָה, אַף אַחַת לֹא הִתְנַגְּדָה, וְהֻחְלַט לִקְנוֹת תַּנּוּר כְּמַתְּנַת תּוֹדָה.

 

בִּשְׁעַת בֹּקֶר עָצְרָה מַשָּׂאִית לְיַד בֵּיתוֹ הַצַּר שֶׁל רַבִּי אַרְיֵה. שְׁנֵי סַבָּלִים קָפְצוּ מִמֶּנָּה, פָּרְקוּ מִמֶּנָּה אַרְגָּז וּבוֹ תַּנּוּר נֵפְטְ וְהוֹבִילוּ אוֹתוֹ אֶל פֶּתַח הַבַּיִת. הֵם דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת.

"רַק רֶגַע, אֲנִי כְּבָר בָּא!" קָרָא רַבִּי אַרְיֵה, וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת.

"שָׁלוֹם וּבְרָכָה!" אָמַר בִּמְאוֹר פָּנִים לַסַּבָּלִים וּלְאַחַר מִכֵּן הִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ לָאַרְגָּז שֶׁבִּידֵיהֶם. "אַל תִּתְאַמְּצוּ", אָמַר, "אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַנִּיחַ עַל הָרִצְפָּה אֶת הָאַרְגָּז. מִי אַתֶּם? וּמָה אַתֶּם סוֹחֲבִים?"

"בָּאנוּ לְהַעֲבִיר אֵלֶיךָ מִשְׁלוֹחַ", אָמַר אַחַד הַסַּבָּלִים.

רַבִּי אַרְיֵה הִתְפַּלֵּא. מִי יָכוֹל לִשְׁלֹחַ אֵלָיו מִשְׁלוֹחַ? וּמָה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּתוֹכוֹ? הַסַּבָּלִים פָּתְחוּ בִּזְרִיזוּת אֶת הָאַרְגָּז וְהִתְגַּלָּה תַּנּוּר הַנֵּפְטְ שֶׁבִּפְנִים.

הָרַב לֹא הֵגִיב, רַק הִתְבּוֹנֵן בָּאַרְגָּז כַּמָּה שְׁנִיּוֹת וּלְפֶתַע הִתְפַּשֵּׁט חִיּוּךְ רָחָב עַל פָּנָיו. "מְצֻיָּן!" קָרָא בְּשִׂמְחָה. "בָּרוּךְ הַשֵּׁם, בְּדִיּוּק מָה שֶׁרָצִיתִי!"

הַסַּבָּלִים חִיְּכוּ גַּם הֵם. "שָׂמַחְנוּ לַעֲזֹר, תֵּהָנֶה מֵהַתַּנּוּר".

"שֶׁאֲנִי אֵהָנֶה? כְּלָל לֹא", אָמַר הָרַב. "הַתַּנּוּר הַזֶּה מֻשְׁלָם בִּשְׁבִיל שָׂרָה-לֵאָה, הָאַלְמָנָה הַזְּקֵנָה שֶׁגָּרָה מִמּוּל. מִסְכֵּנָה, הִיא קוֹפֵאת מִקּוֹר! אֵין מִי שֶׁיַּעֲזֹר לָהּ. בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: הַלְוַאי שֶׁהָיְתָה לִי דֶּרֶךְ לְפָחוֹת לְחַמֵּם אֶת בֵּיתָהּ. הַתַּנּוּר הוּא בְּדִיּוּק מָה שֶׁהִצְטָרַכְתִּי! אָנָּא, עֲשׂוּ עוֹד מַאֲמָץ קָטָן, עִזְרוּ לִי לִסְחֹב אֵלֶיהָ אֶת הַתַּנּוּר…"

 לא רוצה כפפות

אַנְשֵׁי הַצִּבּוּר שֶׁרָצוּ לָתֵת מַתָּנָה לְרַבִּי אַרְיֵה – הֶחֱלִיטוּ לְהִתְיָאֵשׁ. אִם הוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל אֲפִלּוּ מַתָּנָה צְנוּעָה, שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל מְחַמֶּמֶת אֶת הַבַּיִת בַּחֹרֶף הַקַּר, הוּא לֹא יַסְכִּים לְקַבֵּל דָּבָר. אֲבָל אַחַת מֵהֶם, אֵשֶׁת הַחִנּוּךְ שׁוּלַמִּית כָּצָנֶלְסוֹן, לֹא הִסְכִּימָה לְוַתֵּר.

בִּשְׁעַת בֹּקֶר הִגִּיעָה שׁוּלַמִּית אֶל בֵּיתוֹ הַצַּר שֶׁל רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין וּבְיָדָהּ שַׂקִּית קְטַנָּה. הִיא דָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת.

"רַק רֶגַע, אֲנִי כְּבָר בָּא!" קָרָא רַבִּי אַרְיֵה, וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת.

"שָׁלוֹם וּבְרָכָה!" אָמַר בִּמְאוֹר פָּנִים.

"שָׁלוֹם הָרַב", אָמְרָה שׁוּלַמִּית, "הֶחֱלַטְתִּי לְהָבִיא לְךָ מַתָּנָה קְטַנָּה". הִיא הוֹצִיאָה מִתּוֹךְ הַשַּׂקִּית זוּג כְּפָפוֹת צֶמֶר שֶׁסָּרְגָה בְּעַצְמָהּ.

"תּוֹדָה רַבָּה, אֲבָל אֵין צֹרֶךְ…"

"הָרַב, הַפַּעַם אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּתָּנָה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר", הִתְעַקְּשָׁה שׁוּלַמִּית, "הֲרֵי סָרַגְתִּי אֶת הַכְּפָפוֹת בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילְךָ!"

"תּוֹדָה רַבָּה, אֲנִי מַעֲרִיךְ זֹאת מְאוֹד", אָמַר רַבִּי אַרְיֵה, "אֲבָל אֵינֶנִּי יָכוֹל. הֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת כַּמָּה חָשׁוּב לִי לִלְחֹץ יָד לְכָל אֶחָד, מֵאֲסִירֵי הַמַּחְתָּרוֹת עַד אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִים. אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲנִיק לְכָל אֶחָד לְחִיצָה חַמָּה, נוֹגַעַת, יָפָה, מֵעֵין לְטִיפָה. אֵיךְ אֶעֱשֶׂה זֹאת כְּשֶׁאֲנִי עוֹטֶה כְּפָפָה?"

==

הסיפור הוא חלק מערכה מיוחדת ומרגשת הכוללת חבילת סוכריות וספר מהודר ומעוצב עם 7 סיפורים על "אהבת חינם" שנכתבו מחדש ע"י חיים אקשטיין ומחולקים על ידי ארגון קרוב ללב.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות
איל | 19-07-2015 15:59
שמאי אומר: עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. - פרקי אבות א:טו זהו פועלו של הרב אריה לוין
2
שמחה רז גם הציג את ר'ב אריה כתלמיד של הרב קוק
יבוק | 19-07-2015 20:14
אהה בעצם...
3
סרוגים. עוד אתר מבית הזוהמה החרדי
פישמן | 19-07-2015 20:56
אתם מפרסמים תגובות של חרדים בטלנים שאמורים להיות בישיבה וללמוד. בו בזמן שהם מטנפים את האתר שלכם בסיסמאות אנטי ציוניות ואנטי יהודיות. תגובות של יהודים ציוניים אתם מצנזרים.. אז אם זו דרככם האנטי ציונית. החליפו את שימכם לחרדים חובשי סרוגה ואל תשקרו את הציבור. אני בכל מקרה פרשתי מכם. אתם לא לרוחי. עוד אתר חרדי רגיל המקביל ליתד לא נאמן. אתם ודאי לא תפרסמו תגובה זו.
4
הרב היה צדיק וקדוש
| 20-07-2015 23:19
ידוע שעל פי כל גדולי ישראל ועל פי התורה אין לשום חרידי מה לחפש בצבא, ושום דבר לא השתנה בצבא מאז פעם קום מדינת הכפירה המסיונרית ע"י בן גוריון ימח שמו וזכרו, וחז"ל אומרים שהקב"ה שולח רפואה לפני המכה: והגאון הגדול בתורה ויראת שמים הצדיק רבי ישראל יצחק קלמנוביץ שליט"א מרבני חוגי הקנאים (מדובר ביהודי צדיק וקדוש פרוש ומורם מעם, שלא קשור לעולם הזה הוא עוסק בתורה ועבודת ד' כל חייו) ומי שזכה ישר מהשמים שלאחרונה הפך לרבם של אנשי הצדיקים של "הפלג הירושלמי" נתן את האות והתבטא בחריפות, נגד המפלגות החרדיות שלטענתו נותנות יד להתיצבות גיוס חרדים לצה"ל השמד [צבא של חרדקי"ם = משומדים] את הדברים אמר במהלך שיחה שמסר לאברכים חשובים הנמנים על חוגי 'הפלס' בבית הכנסת 'צעירים' בבני ברק. בדבריו הקדושים אמר: "כולם כבר יודעים שההליכה לצבא השמד והניאוף בכל טצדקי ומסלול זה איסור גמור לפי כל גדולי הדור!!! זה טרף חזיר, זה שיקוץ ומיאוס, זה דבר ברור ופשוט, ואין בזה חידוש כלל. יש לחרדקי"ם האלו קמפיין מכוער ומתועב נגד הבני ישיבה, גם ידוע לכלם שהצבא הוא בית תלמוד לפריקת עול מצות ומיועד לניאוף ולשלש עבירות חמורות, גילוי עריות שפיכות דמים וכפירה בעיקר". והמשיך הגאון הרב קלמנוביץ שליט"א (מדובר באדם ענק שבענקים גדול בתורה ירא שמים עצום, מיחידי סגולה בדור הזה מפורסם בעיקר בהתמדתו בתפילותיו ובברכותיו) הוא הוסיף: "אך כעת אנו עומדים במצב הרבה יותר חמור, שכעת כל עיקר המטרה של המגייסים למיניהם היא כמטרד ברורה, בדווקא כדי לקלקל את החרדים, וכפי שהם אומרים שרוצים שאחר כך לא יחזרו ללמוד בכולל תורת השם, שלא ילמדו תורה אלא ייצאו לשוק החופשי, והם טורחים הרבה בשביל זה, ולדאבוננו יש להם מסייעים משולי המחנה החרידי בעד ותמורת כסף ממשלת השמד, הלא הם רוצים לשבור את המחיצות ולפרוץ הגדרים והגבולות". בהמשך דבריו הקדושים: (מרן בעל הקהילות יעקב אמר בכמה הזדמנויות כי העולם עומד על תפילותיו) הוא יצא בחריפות נגד מפלגת "יהדות התורה" ורבניה שלטענתו משתפים פעולה עם גיוס בחורי ישיבות: "היאך יתכן שראשי העם [מהמשומדים מב"ב] אינם זועקים מרה? ואדרבה עוד משתיקים ומפרסמים שעכשיו אינו עת צרה היא ליעקב כלל, ואותם דייני ראשי עם הם בעלי שוחד "החרדים" מצירים ומריעים ליראי חטא הזועקים מרה כנגד לימודי אקדמיה או כנגד הצבא, אוי, אוי, אוי, כמה רודפים אותם! כבר אסור למחות ולזעוק את האמת וכל זה למה? כי זה נגד 'המפלגה' שנעשה ע"פ מנהיגי הפלג, כמו "'עבודה זרה' רח"ל"". הצדיק הגאון הרב קלמנוביץ שליט"א (מדובר בקדוש אלוקים ממש, ופרוש מעם) הוסיף: "לכאורה כך המצב היום במפלגות החרדיות שלא צריך שיהיה אידישקייט צריך רק שיהיה נקרא ונחשב שיש אידישקייט על ידי הכשר של הרבנים שפרנסתם מהמפלגה הבזויה, ועל פי מהלך זה גם מובן היטב איך מכשירים "אייפון הטמאה" על ידי שכותבים עליו שהוא 'כשר' אף על פי שכל אחד יודע כמה מכשול יש בו". תיקון: על ידי שכותבים עליו שהוא 'חזיר כשר' אף על פי שכל אחד יודע כמה מכשול יש בו" והעולם גולם לא חושבים מה יהי' בדור הבא ר"ל ע"כ. הגאון הנ”ל הוא אחד מגדולי ישראל בבני ברק שהרב קנייבסקי שליט"א רוחש לו כבוד עצום מפאת גדלותו בתורה, פשוט כל רז לא אניס ליה בנגלה ובנסתר (הלוואי שנגיע לכף קרסוליו) חז"ל אמרו עליו: הזהרו בכבודן של תלמידי חכמים שלא תכוו, נשיכתן נשיכת עקרב. וחייבים להדגיש שמדובר: באדם צדיק וקדוש גאון עצום בכל התורה כולה אשר חידושיו העמוקים והישרים מודפסים בספריו המפורסמים, מיוחד מאוד בעבודת התפילה… מפורסם כירא חטא וירא שמים, וכמו שהבית-ישראל ז"ל העיד עליו על קדושתו…. ברכותיו מתקיימות !!!!!!! ענו ושפל ברך, ולא מחזיק טיבותא לנפשיא… מתמיד-הדור וחכם שנצטווינו בו לאמונת חכמים… והוא האיש האמת הזה, תקף את "יהדות התורה": "'מפלגת עבודה זרה"' ו ד " ל. מעשה שהיה עם המשגיח רבי שלמה וולבה זצ”ל במלחמת ששת הימים. כאשר הבחורים ישבו ביחד במקלט, שאלו המשגיח האם לומר תהילים להצלחת חיילי צה”ל? תשובתו: צריך להתפלל שהמדינה הציונית תתפוצץ להם בפנים, ואם כתוצאה מזה אנחנו נמות, יהיה זה מוות על קידוש ד’. לאחר כמה ימים כאשר בישרו לו על שחרור הר הבית והכותל, האם להודות לד’ באמירת תהילים? ענה להם שיש לומר הפרק “אלוקים באו גויים בנחלתך "טימאו" היכל קודשך”. ואכן המשגיח העמיד תלמידים הרבה שהם היום משגיחים, ראשי ישיבות גאונים ותלמידי חכמים גדולים. ———— “צריך להבין ולזכור” “שהציוני הרצל” ימ"ש פנה לאפפיור, ובקש לנצר את היהודים, בתהלוכה גדולה כדי לנצר את כל היהודים. “צריך לזכור” את בן גוריון ימ"ש וזכרו וההנהגה הציונית בדבריהם שרצו לנתק את היהדות מתורתנו הקדושה. “צריך לזכור” את חוסר הנאמנות של ציונות זו כדי לעזור להציל, דתיים שהושמדו בשואה. “צריך לזכור” את רצונם והחלטותיהם להעלות ארצה את עדות המזרח רק במטרה לנצל אותם בעבודות כפיים במקום הערבים. “צריך לזכור” את הרדיפות וההלשנות שלהם לבריטים , נגד בגין האצל והלחי, ואת ימי הסזון. “צריך לזכור” את האלטלנה ואוניות פליטים שלא הורשו על ידם להגיע לארץכמו אוניות היהודים של היטלר שלא קיבלה אישור מהסוכנות. “צריך לזכור” את כל העוולות בהמשך אחרי ההכרזה על מדינת ישראל כמו חטיפת 5000 תינוקות וילדים יהודים מהוריהם וכו’ וגו'. ועכשיו מכאן אפשר ללמוד ולהבין את האמת על מדינת ישראל ומנהיגה, המפורסמים כרשעים, רוצחים, ושנאת הדעת מדברת מתוך גרונם, מחללי שבת, שכל כחמורים, אוכלים נבלות וטרפות ביום הכפורים, כופרים גמורים בד’ ובתורתו, ערב-רב ממש, אפיקורסים ומחללי שבת בפרהסיה, עמלקים גמורים, לצערנו אנו סובלים מהם, משום שהם מעקבים הגאלה, צה”ל-פרוץ לגמרי, מלא אינטרנט, מלא מלא מלא “זנות” (ללא בושה) מלא תועבות, מלא אייפונים, חיילות שלובשות מדים צמודים וקצרים, משקיות ת”ש. יכולים להעיד על הרבה מקרים בין מפקדים נשואים לחיילות צעירות…(של זנות בפועל) הם מחללי שם שמים, מתגרים מאומות, הם באו דווקא מהמקולקלים שבין הגויים, כולם מלא קנאה תאווה וכבוד שהוציא אותם מהעולם הזה ועולם הבא, ציונות ויהדות לא הולכים ביחד, כל ערכי הציונות נתדבדו והפכו לתועבות ושקר גס וגלוי, המדינה הציונית מסכנת חיי יהודים טובים ויקרים בכל העולם, "ציידי הנשמות" אשר מכרו נשמתם לשטן" מיסיונרים מקצועיים - עם חזות חרדית. וגיוס בני הישיבות היא ההסתה נגד הקב”ה. וידוע שהגיוס אסור ע”פ כל גדולי ישראל, ואלו שמתירים אפי’ רק להתיצב לגיוס השמד והניאוף (הוא חטא בל יסולח) הם לא נכללו בגדר של גדולי ישראל. אלו כופרים משומדים מסיונרים הכופרים בשם ית’ ובתורתו, ויתנו ע”ז את הדין, ברוך השם שיש להשיג החוברת החדשה שתציל בס”ד את היהדות החרדית מלהשתמד בצבא השמד והניאוף. אני יהודי מאמין בקב”ה ולא בציונים הכופרים! איזה בושה וחרפה, בושה וחרפה. הכל הרי מאת השם יתברך כדי שנחזור בתשובה, אבל הם מתעלמים ונעלמים מזה. בושה וחרפה. למחשבה: החרדקי"ם משומדים ומחכה להם הגיהנום!! ידוע שעל פי כל גדולי ישראל ועל פי התורה אין לשום חרידי מה לחפש בצבא, ושום דבר לא השתנה בצבא מאז פעם קום מדינת הכפירה המסיונרית ע"י בן גוריון ימח שמו וזכרו, אבל: אנחנו החרידים, נמשיך רק במלאכת הקודש למען זכות עם ישראל בלימוד תורה וקיום המצוות, ולא לשרת במקום שמד כפירה וניאוף וג' עבירות חמורות.
5
הצדיק הנלהב מדי!
יוסף ירושלמי | 09-04-2019 8:29
הרב אריה לוין זצ״ל היה: נרב טוב לב (גם עקשן,לפעמים..)