אשת התקשורת והמגישה הסרוגה, אמילי עמרוסי, מציעה לבטל את החגיגות הנהוגות בשמחת תורה, וקוראת לחזור למנהג הקדום בו לא היו עושים הקפות ורוקדים עם ספרי התורה.

הפוסט המלא של אמילי עמרוסי

1. אנחנו בימי זיכרון. יש לנו זיכרון טוב למאה שנים אחורה. מעבר לזה, קשה להחזיק ראש.

2. אלמלא ההלכה שמכריחה אותנו לזכור – האם היינו זוכרים את הנאצי המן בן המדתא האגגי? בלי פסח, כמה היינו יודעים על שעבוד העם השבור שלנו, כעבדים במצרים? בלי סוכות, האם היינו שוכחים את ההליכה הארוכה במדבר? בלי נר איש וביתו, כמה היה נשאר לנו ממלחמה אחת לפני 2200 שנים שבה ניצחנו מעטים נגד רבים? את שואת עמנו הצלחנו להטמיע בעזרת "הלכות" אזרחיות.

3. הלוואי שיהיו הלכות לזיכרון הטבח. אנחנו וילדינו נזכור את מה שעשו לעם שלנו בשמיני עצרת תשפ"ד. מה עם הנכדים והלאה.

4. בואו נתחיל מלהפסיק את מנהגי השמחה בשמחת תורה.

5. נעביר אותם לשבועות, חג מתן תורה. בשבועות נעשה את קריאת כל הנערים, קידוש קהילתי, סוכריות לילדים. בשבועות נוציא את ספרי התורה מארון הקודש ונערוך איתם הקפות בשירה וריקודים.

6. מנהג ההקפות בשמחת תורה התחיל רק במאה ה-15. בחלק מהקהילות (יהדות פרנקפורט/ הקהילות בנוסח פרובנס) לא קיבלו את המנהג, והוא נתקל בהתנגדות.

7. כ"ב בתשרי לפי התורה הוא חג ששמו "שמיני עצרת". עיקרו תפילה על הגשם, סיום חג הסוכות, הקרבת קורבן בבית המקדש, וניסוך המים (כמו בסוכות).

8. "שמחת תורה" לא מופיע בתורה. לא מופיע במשנה. גם לא בגמרא. רק בימי הביניים – תקופת הגאונים – הפציע לראשונה המושג, וגם לו לקח זמן להתקבל.

9. אנחנו שמחים בתורה כל השנה. והכי הרבה ב-ו' בסיון, חג מתן תורה. תיקוני ליל שבועות הפכו להיות חלק מלוח השנה אצל דתיים וחילונים.

10. שינויים בלוח השנה היהודי בעקבות מאורעות דרמטיים אינם דבר נדיר. כבר התקבל פה יום השואה למשל, למרות שאין אבלות בחודש ניסן.

11. כ"ב בתשרי הוא היום שבו נשחטנו, נאנסנו, נשרפנו, נחטפנו, עברנו התעללויות סאדיסטיות מעשה ידי השטן. אי אפשר ביום הזה לרקוד, לשמוח, לחלק לילדים שקיות של ממתקים, לצאת בשירה לרחובות הערים (השנה אי אפשר לעשות את זה לא בשמחת תורה וגם לא בשבועות. אנחנו בשנת אבל. בכל מקרה מדברת על שנה הבאה).

לא צריך לבטל את חג כ"ב בתשרי. אלא להחזיר אותו למשמעות המקורית בתורה. שמיני עצרת. בלי התוספת המאוחרת של שמחת תורה. איך אפשר להביע שמחה בתורה – ביום שבו חנקו, שרפו, ערפו, אנסו, חטפו והטילו מומים באלפים מאיתנו.

12. לזכור ולא לשכוח.