בשבועות האחרונים נשאלתי פעמים רבות איך אפשר השנה לחגוג את חג פורים? איך אפשר לשמוח בתוך מציאות של חוסר וודאות, מלחמה שעוד ממשיכה וזיכרון של מה שהיה בשמחת תורה? איך אפשר לשמוח שמחה אמיתית כשמשפחות רבות כ"כ מפונות מבתיהם וחיילים רבים נלחמים בדרון ובצפון?אכן זו שאלה כבדת משקל, והיא מאפשרת לנו את ההזדמנות לעסוק בסוגיית השמחה לעומק.

ההפך משמחה זו עצבות, ייאוש מהמצב, תחושה שהכל תקוע. התחושה נובעת מהפער בין הרצוי שכרגע לא ניתן להשגה לבין המציאות בפועל. פער שנובע לא אחת מתחושה של חוסר שליטה על המציאות ומוליד תחושה של חוסר אונים.

השמחה לעומת זאת היא היכולת לחוש בשליטה על החיים, לעצב את המציאות לכיוון שאנו רוצים, לחוש שהשגנו יעדים רצויים. כל אלו מולידים שמחה עצומה ומכאן היכולת להתבונן במבט רחב על המציאות ולראות מגמה חיובית המולידה תקווה.

היכולת הזו של השמחה מאפשרת יציבות בתוך מציאות של חוסר וודאות. לכן כאשר המציאות היא כה שברירית, בכדי לשמוח צריך לחפש בתוך המצב הקיים מה כן יציב, איפה אנחנו שולטים על מציאות חיינו, במה אנו כן אוחזים. מתוך דברים אלו להתמלא בשמחה! גם אם אלו דברים קטנים אך כעת הם ממלאים ומשמשים לי כעוגן, מאפשרים לי להתעלות ולראות מגמה חיובית ולשמוח מכך שאנחנו שייכים למגמה הגדולה. מבט כזה הוא אי של יציבות.

השליטה שלנו על המציאות היא באופן בו אנו בוחרים להתבונן עליה ובערך שאנו נותנים לבחירה שלנו. השמחה בשנה זו יכולה להיות עמוקה יותר מבכל שנה אחרת.

הרעיון הזה מופיע במהלך מגילת אסתר, כאשר נודע למרדכי על הסכנה המרחפת על ראשם של ישראל הוא משדל את אסתר להסתכן ולהיכנס אל המלך. אסתר טוענת כלפיו שיש פה סכנה ממשית ומחיר אישי מאד כבד. מרדכי עונה לאסתר שהיא אמנם צודקת בראיה האישית אך יש פה הזדמנות גדולה וכללית יותר, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". ואכן בהמשך המגילה אסתר מביאה לידי כך שהמן נתלה אך היא אינה מסוגלת לבטל את גזרת השמד אלא לאפשר ליהודים לעמוד על נפשם.

ישנה אי וודאות למה יקרה בסוף, המערכה עודנה בפתח, יש סכנה גדולה. ואז מופיע במגילה פסוק תמוה ביותר – "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות… והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". על מה השמחה והצהלה? הרי הסכנה עוד מרחפת! מי מבטיח להם שיצליחו לעמוד על נפשם? אלא שהשמחה היתה על מה שכבר קרה, על המגמה שהתחילה. מתוך שמחה זו עיצבו היהודים את ההמשך "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם".

השנה נשמח מההשתייכות למגמה הגדולה של ישראל ערבים זה לזה, נשמח מהיכולת שהתגלתה בחודשים האחרונים של "לך כנוס את כל היהודים", נשמח מ"נצח ישראל לא ישקר", נשמח על הניסים שכבר ראינו ומתוך כך נתמלא תקווה גדולה לנחמת ה"מקום" שימלא את כל כאבינו הפרטיים והכלליים ונתמלא בתפילה לישועה קרובה לבוא ולשיבת כל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם כל אחד למקומו. פורים שמח!

=======

הרב הדס הופמן הוא מטפל אישי, זוגי ומשפחתי, מרבני מדרשת 'אורות עציון'