הפעם אני כותב טור קצת שונה. בלי שום קשר למשמעות של חיים ותובנות. פשוט משהו ישר מהלב, מהצד הכואב. אני תלמיד בישיבת הסדר, בתקופה האחרונה התחלנו להתעסק בסוגיא מעניינת. סוגיית הדייטים.

בכל ישיבה יש את הזמן המצוי שבו מתחיל העיסוק בסוגיא זו. כל ישיבה בזמן שלה, כל דור והתקופה שלו. אצלנו זה התחיל- בסוף שיעור ד' תחילת שיעור ה'. מתחילים הגישושים- כל אחד מוציא את המקורות שלו – את הבנות שאליהם הוא כיוון אליהם מימים ימימה ועכשיו הגיע הזמן פירקו והוא פותח את הקלפים.

ובין האנשים בשיעור מתחילות השאלות. "מה הולך אחי? איך הולך אצלך? התחלת לצאת?" כמו סבתות זקנות, כל היום מתלחששות. גם אני נפלתי בזה, משתדל שלא, אבל יש אנשים שאתה באמת מקווה להם שהם ימצאו את שאהבה נפשם, רוצה לשמוח בשמחתם.

ופגשתי אותו- חבר באמת יקר- אח אוהב. והתחלנו לדבר על אה ועל דא ותוך כמה דקות השיחה מתגלגלת בלי שליטה אל הנושא החם. אני מתחיל ומספר ש"לא בא לי עכשיו, אין לי כוחות, צריך עוד קצת להיות עם עצמי."

ועכשיו הגיע תורו לדבר – ואני שואל – "מה איתך אחי? איך הולך אצלך? אתה רוצה להתחתן עכשיו? התחלת לצאת?" והוא מתחיל לספר- והוא מספר על זה שיוצא ועל ההוא שיוצא, ואני שואל אותו- "אבל רגע, מה איתך? אתה רוצה?"

הוא מסתכל עלי ומתחיל לדבר- "כן, עד עכשיו לא רציתי ועכשיו אני רוצה אבל." הפסקתי לשמוע, יש דברים שנמצאים מאחורי המילים- בתוך העיניים. רואה את העיניים העצובות ומבין הכל. העולם שלנו מתחלק לאנשים פופולריים וכאלו שקצת פחות. האנשים האלו שלא בראש כל חוצות, שאולי לא נראים הכי טוב, ואולי אין להם את ה'כריזמה' של ההוא שמקבל כל יומיים הצעה.

ראיתי את הכאב בעיניים שלו והיה בא לי לבכות. עד כמה אנחנו יכולים פשוט לא לראות אותם. את האנשים הפשוטים, אנשים השקופים, האנשים שאולי "לא כ"כ מוצלחים" (שגם ההגדרה הזאת היא ממש לא נכונה.)

ברור שאני חבר שלו ומתעניין בשלומו ומה קורה איתו. אבל פתאום כשעברנו לעולם אחר- יש מצב שקצת הפכנו להיות אגואיסטים ומאוד אישיים- "מה ההצעה הבאה שתגיע אלי."  ושאולי המעגל היחידי שאנחנו חושבים להציע לו- זה על החברים הקרובים. אבל אנחנו חייבים לזכור אותם- את האנשים השקופים- אותם אנשים שצריכים אותנו הכי הרבה. לאותם אנשים שלא יגיעו אליהם הצעות כל יומיים ואולי רק פעם בחודשיים.  תחשבו עליהם- פחות תנסו לסדר ל'אנשים הנראים', לאנשי כל חוצות. הם נראה לי קצת יותר מסודרים.

ונסיים בעוד סיפור קטן מהחיים- מחברה של חבר- שאמרה שאליה מגיעות כל שבוע הצעה על מישהו אחר, אבל כואב לה על חברות שלה- בנות טובות, אישיות מדהימה, אבל יש להם טיפה בעיה- הם קצת מלאות- ומגיעה אליהם הצעה פעם בשנה.

באמת ממקום מתוך הלב- באו נשנה לחברה יותר טובה, לצאת מהסטיגמות ומהתפיסות המקובעות. באו נשנה לעולם יותר טוב. אם לא בשבילנו- אז בשביל החברים שלנו. מתוך הלב הכואב.