בשבועות האחרונים, ככל שחוזרים חיילי המילואים לביתם, אנו נחשפים יותר ויותר לסיפורים ולחוויות שעברו. אחד הדברים המפעימים הוא שלמרות מספר ימי המילואים חסר התקדים, ולמרות שרבים מהם מודעים לכך שהם יקראו לדגל בקרוב (רובם כלל לא הזדכו על הציוד) – הם לא מתלוננים. בזמני שירתנו שלושים ימי מילואים בשנה שהיו נדמים לנו כנצח, וכיום יצא לי לדבר עם אחד מגיבורי המילואים שנמצא בעזה כמעט ארבע חודשים, אדם נשוי – בעל משפחה ועסק פרטי – שסיפר לי שהסכים להשתחרר מהמילואים רק בהבטחה לשיבוץ "קרבי יותר" ביחידה בצפון.

המושג "ימי מילואים" לקוח מהפרשה שלנו, פרשת "תצווה". שבעת ימים לפני חנוכת המשכן שבהם "מילאו" את ידי הכוהנים לשרת במקדש; הכינו אותם לתפקידם. מילואים אלו ימים שבהם מכינים כלי לשפע שעתיד למלא אותו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: איתי בית-און /לע"מ, סאונד: בן פרץ /לע"מ

לכל החוששים ששירות המילואים הממושך יגרום למתחים בזוגיות, במשפחתיות ולבעיות כלכליות או נפשיות ראוי להכיר את דבריו של הרמב"ם (מלכים ומלחמות ז): "כל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם".

בוודאי שניתוק מאורח חיים נורמאלי למשך זמן מביא אתגרים שיש לטפל בהם באופן מקצועי אולם אדם שהתמסר במשך חודשים ארוכים למען כלל ישראל – ישוב מן המלחמה אדם אחר; אדם מלא במשמעות וערכיות שבסופו של דבר יעצימו אותו ואת סביבתו. אמן כן יהי רצון.