בשביעי לאוקטובר התעוררנו כולנו למציאות חדשה ולא פשוטה, כאשר תושבי שדרות נאלצו לעזוב את ביתם ועברו להתגורר בבתי מלון ברחבי הארץ. בעקבות כך נוצרה סיטואציה שמעיר שמונה עם למעלה מ- 35 אלף תושבים, נותרו בעיר 6,000 עובדי ועובדות חירום, לצד עמותות סיוע ואלפי חיילים, חיילות ואנשי כוחות הביטחון, כשהעיר משמשת בפועל כשטח כינוס להתרעננות וליציאה לפעילות מבצעית בעזה.

מספר שבועות לאחר תחילת הלחימה מפקדי החטיבה המרחבית פנו אלינו בבקשה לארח את הלוחמים במטבחים במעונות על מנת שיוכלו לבשל ארוחות חמות והתגייסנו בשמחה רבה. הזמנו אותם להשתמש במטבח של המעונות ובחומרי הגלם שנמצאים במטבחים ומידי יום הם מבשלים במקום ארוחות חמות. בנוסף, קיבלנו טלפון מחייל שהם מחפשים מקום שבו יוכלו החיילים להתקלח ולהתרענן וחיברנו אותם למדרשת 'לפידות'.

הלוחמים שהגיעו למקום נדהמו לגלות את רמת הפגיעות וההרס הרב, דבר שלדבריהם חיזק בהם את ההבנה עבור מה הם נלחמים, ואנחנו חשים בזכות גדולה לעזור ולסייע לחיילינו ולאלפי חיילי וחיילות המילואים, אותם מתי מעט מכלל האוכלוסייה שבין רגע מבלי לשאול שאלות עזבו בית, אישה ילדים, קריירה ולמעשה עצרו את החיים כדי להגן על מיליוני אזרחי ואזרחיות ישראל.

בימים אלה העמותה מעניקה מענה נרחב לעשרות אלפי המפונים מהעיר. כך לדוגמה, פתחנו עשרות מעונות עבור משפחות המפונים שפוזרו בעשרות בתי מלון והארחה ברחבי הארץ, כשבד בבד גויסו במהלך בזק עשרות מטפלות, סייעות, מנהלות ומפקחות משדרות שפונו אף הן, דבר שמאפשר להעניק להורים מרחב נשימה, שמעבר למראות המטלטלים שחוו גם נדרשו להיעקר מביתם מהיום למחר.

בנוסף פתחנו מועדוניות רווחה באילת וים המלח והורדנו לשם את העובדים המקוריים שיעניקו מענה רחב לתושבים שלנו ברחבי הארץ. על אף הקושי והקשיים הנפשיים שאנחנו סוחבים עמנו אנחנו יודעים באופן חד משמעי שנחזור לעיר שהיא חלק בלתי נפרד ממני וממשפחתי. אכן, השנה הפך חג שמחת תורה מיום חגנו למספדנו, אבל לאורך 3,700 שנות יהדותנו הוכחנו שהמשברים, קשים ככל שיהיו, רק מחזקים את רוחנו.

ואכן, בשבועיים האחרונים כבר התחלנו להגיע מבית המלון לסופי שבוע בעיר ולעשות שבת בביתנו. השבתות המשותפות הללו מחזקות את החוסן והביטחון ובעיקר מעניקות כוחות לילדים. כל שבת כזו מחזקת עוד יותר את רוחנו: אנחנו עושים קידוש בבית הכנסת, מזמינים את החיילים לארוחת שבת וגם בזמן המלחמה ושאנחנו מפונים, אנחנו מרגישים שיש לנו שליחות ומשימה.

באותו השביעי לאוקטובר התכוונתי לצאת לקידוש הקהילתי שמתקיים מדי שנה בעיר, ובמקום זאת התעוררנו לבוקר של מבול רקטות בעוצמה שלא הכרנו אף בסטנדרטים שלנו. כבר מהרגע הראשון כששמענו קולות ירי הבנו שאנחנו נמצאים באירוע אחר לגמרי ממה שחווינו עד היום. אילו היו שעות קשות מאוד, כשמרגע לרגע אנחנו מתחילים להפנים את ממדי האסון.

כן, עוד ייקח לנו זמן להתאושש מהאירוע הזה שילווה אותנו בשארית חיינו, אך באותה נשימה ברור לנו שנחזור לשדרות כי אין עוד עיר כזו, וכקהילה חזקה אנחנו אט אט מצליחים לבנות מחדש את החוסן והביחד. אני יודעת שהאירוע של השביעי הוא אסון לאומי שייחקק לדורות, אבל ראש העיר שלנו נלחם בכל החזיתות שנחזור למציאות אחרת, בטוחה ושקטה יותר.

אני סומכת על ראש העיר ועל מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי שיקבלו החלטות נכונות ושלעולם לא יפקירו אותנו עוד. העיר שדרות תמשיך להתפתח ולהיות גיבורה כמו שאנחנו יודעים להיות.

טוהר צוברה היא תושבת שדרות ומנהלת מועדוניות בקהילת 'רעות' בעיר.