זה מתחיל בדרך כלל בציוץ שעולה שעה קלה לפני השעה שמונה בערב. "הערב במהדורה: הקלטות שלא כדאי לכם לפספס" נכתב בו. הציפייה עולה והכתב המאושר שקיבל את ההדלפה היומית מישיבת הקבינט מתחיל לשפוך את המידע.

הדלפות מישיבת הקבינט נהיו כבר דבר שבשגרה. הם אחת הסיבות לכך שהוקם קבינט המלחמה, קטן יותר, מצומצם יותר ואחראי יותר. אם רק השנה נחשפנו לישיבות הקבינט ודיוני הממשלה בזמן מלחמת יום הכיפורים הרי שלצנזורה כבר אין מה לסווג מישיבות הקבינט מדיני-ביטחוני במלחמת חרבות ברזל.

הכל גלוי, הכל בחוץ. מדינה שלמה מודעת מי אמר מה ומי תקף את מי, מה דעותיו של כל שר ומה חלופות היום שאחרי שמציע כל אחד מהחברים. ואם אנחנו חושבים שרק המדינה צופה בכך, מספיק להקשיב לעדויות החטופים שחזרו כדי לדעת שתעסוקת הפנאי אצל מחבלי חמאס זו צפייה בתקשורת הישראלית.

תנו לנו להתרכז בלחימה

העידן בו האויב נזקק למרגלים שיחדרו להנהגת המדינה וידווחו על הנעשה בה חלף לו. היום הוא יכול להתיישב נינוח על הכורסה, כוס קפה שחור בידו ולהדליק את מסך הטלוויזיה בשעה שמונה. תמיד יהיה שם, באחד הערוצים את העיתונאי התורן שקיבל חומרים משר חסר אחריות שדואג למצבו האישי בסקרים וייתן לו את תמונת המצב בדיונים האמורים להיות מסווגים ביותר במדינת ישראל.

זהו עונשנו על "שגרת הבחירות" שקיבלנו בשלוות נפש. חברי הכנסת חיים במוד של ריצוי האלקטורט כל הזמן. כל רגע עלולים להתגלגל לבחירות וחבר הכנסת צריך להראות לקהל הבוחרים כי הוא עומד על שלהם. מציג את עמדתם. לו רק ידע כי העם שבשדות משווע לשקט, לא מעוניין לשמוע ריבים, רוצה להתרכז בלחימה מול האויב האמיתי, רוצה לתת כוח בעורף למפונים, משפחות  המילואימניקים. אין לו כוח וזמן לחזור לימים שקדמו לשבעה באוקטובר.

הגיעה העת בה התקשורת תיקח אחריות

אולם גם אם לפוליטיקאים שלנו כבר אין אחריות, היכן אחריותה של התקשורת. האם בשם הרייטינג ניתן לעשות הכול. עיתונות חוקרת זה יפה אבל הדלפות מישיבות קבינט פוגעות עמוקות לא רק בתחושות העם אלא גם במאמץ המלחמה. דברים רבים לא יכולים לעלות לדיון מחשש להדלפות. שאלות שצריכות להישאל נשארות תלויות באוויר שמא יודלפו והשואלים יוקעו בחוצות העיר.

נותר רק לתהות שמא הגיעה העת בה במקום לרדוף אחרי נתניהו שייקח אחריות על מחדלי המלחמה תיקח התקשורת גם היא אחריות ולפחות מכאן ואילך תעצור את ההדלפות חסרות האחריות הללו. לכל הטענות הצודקות על התנהגות קלוקלת של שרים שונים נמתין לשש אחרי המלחמה.