פרשת שופטים: האם יש גבול לאמונת חכמים?

אדם

מר קימחי לא יודע שאמונת חכמים זה אמונה בריבון העולמים ויאמינו בהשם ובמשה עבדו מי שלא מאמין לחכמים לא מאמין בתורה שבעלפה ולא בשולחן ערוך ולא ברמבם הוא מאמין בעצמו...

מר קימחי לא יודע שאמונת חכמים זה אמונה בריבון העולמים ויאמינו בהשם ובמשה עבדו מי שלא מאמין לחכמים לא מאמין בתורה שבעלפה ולא בשולחן ערוך ולא ברמבם הוא מאמין בעצמו וכפר בעיקר

אורי

הגבול מאוד ברור. אפילו סנהדרין לא יכולה להתיר איסור, אף שיכולה כמובן לגזור ולאסור מה שמותר. אפילו נביא לא יכול להתיר איסור מלבד בהוראה שעה. לצערי היום יש רבנים שהופכים...

הגבול מאוד ברור. אפילו סנהדרין לא יכולה להתיר איסור, אף שיכולה כמובן לגזור ולאסור מה שמותר. אפילו נביא לא יכול להתיר איסור מלבד בהוראה שעה. לצערי היום יש רבנים שהופכים אותם לעבודה זרה ממש, ושומעים להם גם נגד התורה, כאילו הם עצמם אלוהים. וזה גורם לכל מיני דברים איומים ששומעים עליהם. וגם סנהדרין, אם ברור שטעו והתירו איסור (למשל לגרש יהודים), ברור שההלכה אוסרת לשמוע להם, וזה עניינה של כל מסכת הוריות.

יוני

מחייבים לאכל חזיר (רמב"ן ל"ככל אשר יורוך"), כיוון שהיא האחדות של עם ישראל והאחדות יותר חשובה מקיום מצוות (רמב"ן שם). לא חייבים לציית אם הם פוגעים באחדות ישראל!

אחד שידע

הרי כל מסכת הוריות עוסקת בטעויות של חכמים. ותלמיד שהגיע להוראה, וטעה וחשב שהוא צריך לשמוע לפסק ההלכה המוטעה שלכם בשל אמונת חכמים, איננו נפטר בפר העלם דבר שהם מקריבים...

הרי כל מסכת הוריות עוסקת בטעויות של חכמים. ותלמיד שהגיע להוראה, וטעה וחשב שהוא צריך לשמוע לפסק ההלכה המוטעה שלכם בשל אמונת חכמים, איננו נפטר בפר העלם דבר שהם מקריבים אלא צריך להביא חטאת יחד על חטאו. בזה התלמוד חולק על הספרי וההלכה כמו התלמוד, הן הירושלמי והן הבבלי בנקודה זו. לכן מסכם הרב מניטו ש"אמנות חכמים" זה להאמין שהם חכמים. אין זה אומר שאסור לחלוק עליהם, ואף לדעת שגם הם לפעמים טועים.

עמוס

אסור לציית למי שמורה שלא כהלכה!