רוחמה בן יוסף, כותבת את התחושות שלה כשבאה לענוד את הדסקית "הלב שלי שבוי בעזה",יוצאת נגד האמרה הזו וקוראת לעם לזקוף את הקומה, להגביר תודעה של אור ועצמה ולא של שבי וחושך.

וכך היא פותחת "יש שרשראות דיסקית שכתוב עליהן 'הלב שלי שבוי בעזה' חברה רכשה עבורי וקיבלתי לפני כמה ימים.

בשבוע המטלטל הזה של העסקה, חזרתם המשמחת כל-כך של נפשות שלא הכרתי, שלא הכרנו, ועדיין עם ישראל כסס ציפורניים על כל שם, על כל רגע בתהליך. כמה דמעות. ונכון, זה לא ריאליטי, זאת מציאות מצמררת שנכנסנו אליה בטבח נורא, והכל פשוט קשה קשה".

לאחר שתיארה את הכאב והדאגה לחטופים מתארת רוחמה מדוע לא רצתה לענוד את הדיסקית וממי למדה להיות זקופת קומה  "רציתי את השרשרת, לשים על לוח ליבי לתזכורת, לתפילה. כששמתי אותה פתאום הרגשתי שאני לא מסוגלת. שמשהו בי מתקומם. הלב שלי לא שבוי. אף אחד לא שובה לי את הלב!!!! גם אם בעצמי הייתי שבויה בגופי, הלב שלי בידיים שלי. והתחושה רק התעצמה כשראיתי את זקיפות הקומה של הנשים שחזרו מן השבי. ואת האור והעוצמה שהדס קלדרון הקרינה גם תוך כדי מציאות מטורפת חלום בלהות שהיא הייתה עד אתמול שהוחזרו שני ילדיה".

"מותר ללב לשמוח, אפילו חשוב, לא תנצחו אותי"

רוחמה אומרת כי אולי הגוף של החטופים שבוי בעזה אבל התודעה היא שלנו, המחשבות יכולות להיות של דרור "הלב שלנו לא מוכרח להיות שבוי. הוא חופשי. יכול לתעל זעם, חוסר אונים, תיסכול, לתפילה על החטופים, הלוחמים, משפחות שכולות. על כולנו. הוא יכול גם להרגיש עוד רגשות במקביל. מותר לו אפילו לשמוח. אפילו חשוב".

רוחמה קוראת להביא צחוק ושמחה לילדים שלנו "עם ישראל יודע להיות כמה דברים בבת אחת. לשאת הפכים. ואני רואה את הילדים שלי, יצורים רכים ותלויים בי כל-כך צריכים לבריאות שלהם אמא שמצליחה לשמוח, שיודעת גם לשמח אותם. צריך להקפיד מאוד, תמיד ובמיוחד עכשיו, שהם יתגלגלו מצחוק כמה שיותר פעמים ביום.

אלה החיים שעבורם אנחנו נלחמים. לא רק גוף חי. אלא שילדים יהיו שמחים ולא יחטפו להם את הצחוק. אני עומדת על כך.

זה לא נתפס בשום צורה, מציאות של חטיפה .הם, חלאות האדם, נכנסו להרוס לרמוס לחלל לרצוח ולבזוז מכל הבא ליד טלוויזיות, נעלי ילדים, טרקטורים אה וגם בני אדם.לחטוף. לגנוב לגזול לשדוד בני אדם. טירוף בלתי נסבל".

"לשלוח ללוחמים כח ואהבה, באנו חושך לגרש"

בסיום דבריה הזמרת רוחמה בן יוסף, שבני משפחתה לוחמים בעזה, קוראת להמשיך עם המלחמה ולהעניק כח ללוחמים "אני חושבת שצריך לעשות סדרת סרטונים, אוסף עדויות ככה שיהיה בשלוף שכל מי שמתחיל להרהר אולי די עם המלחמה יאללה מיצינו שייזכר שמלחמת עצמאות שניה לא נגמרת כלכך מהר.

וצריך לתת כוח כוח כוח כוח ללוחמים אהובי נפשינו על ידי שני מצרכי יסוד עיקריים: אחד, סבלנות!!! אורך רוח. עוצמה של גב, אנחנו חזקים ואיתכם כולנו עד הניצחון.

שתיים, אהבה !!! אהבה ללוחמים ובעיקר בינינו. זה הכי נותן להם כוח. וכשההפך, אז מידלדל כוח. לא לדבר רע, לא להקשיב לרע. לא לשתף פעולה עם המשפט "זה לא הזמן עדיין אבל…. " לא משנה מאיזה "צד" הוא, מה גם ש99.9% ממי שאומר אותו, לא באמת יכול לעשות עם זה משהו. רק טוב. מחשבות דיבורים מעשים. טוב טוב טוב.

'עם ישראל חי' זה תודעה. אנחנו חזקים, מלאי עוצמה ואור.ועכשיו אנחנו חזק על לגרש את החושך!!!! וכך יהיה . אמן"