רעבלך

כשקראתי את מאמר התגובה של הרב יובל שרלו למאמרו של ד"ר מיכאל בן ארי, חשתי לכל אורכו של המאמר (שלא ענה עניינית לטענותיו של הרב בן ארי אלא רק תקף את סגנונו) שמא הרגיש הרב יובל שרלו שחלק ניכר מדבריו של הרב בן ארי מתאים גם כלפיו, ולכן כתב את מאמרו החריף.

בודאי שצריכים להזהר בתחומים של בין אדם לחברו, ואיסור חמור להלבין פני חברו ברבים. בודאי שאסור לדבר לשון הרע, ואסור להטיל דופי ביהודים. כל שכן שאיסור חמור לבזות תלמידי חכמים. אך רבותינו קבעו לנו ש"מפרסמים את החנפים מפני חילול ה'”, ו"כת חנפים אינם מקבלים פני שכינה".

ידע הציבור ויזהר: הרב אברהם שפירא זצ"ל שהיה הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב, רגיל היה לומר שיש כל מיני "רעבלך" שמנכסים את התורה לעצמם, מעוותים ומסלפים אותה באופן מגמתי, וכינה כך את הרב יובל שרלו. (הרב שפירא זצ"ל התבטא פעמים רבות גם נגד המתירנות בספריו. גם ראש ישיבת שבי חברון, הרב משה בלייכר שליט”א, (ישיבה מתונה וממלכתית!) הזדעזע מהסגנון, נתן שיחה בפני בחורי הישיבה ודרש להוציא את ספריו מבית המדרש!

לא ראיתי את הרב יובל שרלו רץ להגן על כבוד תלמידי חכמים כאשר הרב בני לאו גינה בגסות רוח את אחד מגדולי הפוסקים בדורנו הגאון הרב דב ליאור שליט"א הכפיש את שמו והלבין את פניו תוך כדי ביזוי תלמידי חכמים נוראי.

לא ראיתי את הרב יובל שרלו רץ להגן על הרב בני לאו כאשר בתער לשונו תקף את אחד מגדולי הצדיקים בדורנו בן ציון גופשטיין, יהודי אמיתי שמוסר נפשו למען עם ישראל ושם ימים כלילות להרמת קרן ישראל מתוך אהבת ישראל ואיכפתיות מכל יהודי, כאשר הותקף ע"י הרב בני לאו. כנראה שלשיטת הרב שרלו וחבורתו המושגים של כבוד הזולת חלים רק כלפי שמאלנים וליברליים, ולא כלפי תלמידי הרב כהנא, או כל יהודי שמייצג את היהדות הנאמנה ולא זו המתחסדת ומתרפסת.

==

ברוך מרזל הוא פעיל ימין תושב חברון.