הרב אבינר על הסגולה הנדירה: "המצאה חדשה"

שאלה

פרסמו שיש עת רצון להתפלל לקבלת התפילות בשנה התשיעית, בחודש התשיעי, ביום התשיעי, בשעה התשיעית, במשך שלוש עשרה דקות. ככה פרסמה קופת צדקה, ומי שייתן צדקה מראש, רבנים גדולים יתפללו עבורו באותו זמן. גם כל אחד יכול להתפלל באותו זמן, שזה זמן שיש בו סגולה גדולה למילוי משאלות הלב.

מה המקור? ספר 'חסד לאברהם' לרבי אברהם אזולאי בשם ספר 'ברית מנוחה' שרבנו חיים ויטאל משבח אותו בהקדמה ל'עץ חיים'. האומנם?

תשובה

זה דבר חדש שאין לו מקור מוסמך. לא כל מה שכתוב בספר קדמון כדעת יחיד, הלכה כמותו. למה?

לא כתוב בגמרא – אפילו מה שכתוב בגמרא לפעמים נדחה על ידי דעות אחרות בגמרא. אבל אחרי הגמרא, אין דבר שאמר אחד בודד, גם גדול עולם, שמחייב. זה הנס שמה שיש בגמרא מחייב את כל כלל-ישראל. רבש"ע הראה לאברהם אבינו דור דור ודורשיו, עד דור האחרון, הראה לו משנת רבי, וסוף הוראה רבינא ורב אשי. על רבינא ורב אשי, אי אפשר לחלוק, כל מה שנשאר הוא איך להכריע מחלוקת בגמרא או שאלה שלא נכתבה בגמרא, כיצד להכריע על פי הגמרא. אבל אחרי הגמרא, גם אם גדול אמר דבר, זה לא מחייב שהלכה כמותו.

כמובן אין איסור להתפלל בשעה הזאת, כתוב בגמרא הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו. כתוב בשם הגר"א בספר קול התור, שה' באייר וכו' זה ימים מסוגלים. יש ימים מסגולים, אבל תמיד שערי תפילה פתוחים. אבל זה לא דבר מחייב.

לא כותב בספרים – אם זה אמת, הרי זה דבר חשוב, כל תשע שנים שמתקבלות כל המשאלות, אז למה לא ידענו עד עכשיו?! למה זה לא כתוב בתורה, במשנה, בגמרא, ברמב"ם, בשו"ע, במשנ"ב, בכה"ח… הרי לכאורה זה דבר חשוב, זה לא דבר של מה בכך. למה גדולי עולם, שכל רז לא אניס להו – רש"י, תוס', האריז"ל, הבעש"ט, הגר"א, רבי שלום שרעבי, לא ידעו?

רבי חיים ויטאל אמר ספר 'ברית מנוחה' הוא ספר חשוב ועמוק, אבל זה לא חייב להיות שהפרט הזה הוא בר סמכא. זה לא מבטל את כל הספר, אבל הפרט הזה – לא. מה שיש פעמים אין הלכה כרבא, זה לא אומר לגזור את רבא מכל הגמרות.

משמעות מספר תשע – במיוחד שזה דבר שאין לו סברא. מה העדיפות של הזמן הזה? מה הסברא בזה? אנו מבינים עשרת ימי תשובה, בין רה"ש ליוה"כ, דרשו ד' בהמצאו וכו', אבל פה מה הסברא? מה הקדושה של המספר תשע? אמנם כתוב תשעה ירחי לידה, גם כתוב שמונה ימי מילה וכו' אחד אלוקינו שבשמיים ובארץ!

חשבון היובל – מה זה השנה התשיעית? תשיעית ליובל? הרי כבר אלפיים שנה אין יובל? יש מחלוקת גאונים וראשונים על חשבון היובל. אמנם הרמב"ם כותב בהלכות שמיטה ויובל, גם כשלא נוהג יובל, צריך לחשב את היובל, אבל לא נהגו כן. חשבון היובל הוא פשוט בעיה, גם חשבון החודש התשיעי.

העיקר טפל והטפל העיקר – צריך להיזהר לא לעשות את העיקר טפל והטפל העיקר. כמו שכתוב בוידוי של רב ניסים גאון: החמרנו על הקל, הקלנו על החמור. כאן אנו מוסרים את הנפש כדי להתפלל בזמו מסויים במקום למסור את הנפש על הדברים החשובים, כגון על תיקון מידות טובות, שהגאון מוילנא כותב באבן שלמה, בשביל זה החיים. אדם רוצה שתפילתו תתקבל, שיתפלל בכוונה. 'תפילה ותשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה'.

כשנולד להגרי"ש אלישיב בן נין – הוא זכה לראות בחייו גם נכדי-נינים, דור שישי, דבר נדיר עד מאוד – ואמרו לו שמי שהוא סנדק לבן נינו אינו רואה פני גהינום (עיין לקט יושר יו"ד 52). השיב הג"ר אלישיב: "כל ימי חיי אני עובד להיכנס לגן עדן בדלת הראשית, ולא בדלת צדדית"! (גדולה שמושה להרב צבי ויספיש עמ' רל).

כל יום ממציאים דברים חדשים

למה יש סגולות בעולם? יש דברים בלי טעם הלכתי ושכלי, חכמים אמרו, אנחנו לא יודעים הכל. דבר שהוא סגולי, אל תוסיף עליו. מה שאמרו אמרו, מה שלא אמרו לא אמרו. אבל צריך להיזהר מחרושת אין סופית של סגולות חדשות. כל יום ממציאים דברים חדשים. חוזרים למנטאליות המאגית, במקום להתאמץ ולעבוד את ד' מחפשים פתרונות קצרים.

חזק ונתחזק בעבודת ד'.

==

הדברים נאמרו כשיחה בישיבת עטרת ירושלים ונכתבו על ידי הרב מרדכי ציון