קרן אשר, תושבת קיבוץ כיסופים מספרת לסרוגים שלב אחרי שלב איך בעלה שי וחברו סער מרגוליס ז"ל נלחמו יחידים מול עשרות או אפילו מאות מחבלים במשך שעות, סער נפל אחרי שהרג עשרות מחבלים, שי ממשיך עד היום לצאת ולבוא באבטחת הקיבוץ.
צילום: אשר רוט | עריכה: ידידיה כהן
"ביום שישי התחיל רצף של צבע אדום שלא הכרנו, לא הבנו מה קורה, בעלי שי סגן הרבש"ץ בקיבוץ, קיבל הודעות מהרבש"ץ שיש אירוע מורכב וצריך להתכונן ולהתארגן ולהשאר בממ"ד. שי הלך להתארגן מהר תוך כדי ריצות של צבע אדום לתוך הממ"ד. מהר מאד שמענו יריות מסביב לבית. לא ממש מבינים מה קורה".
קרן מספרת על החברים שהם לא מצליחים ליצור עימם קשר ומנסים להבין את התמונה השלמה "בערך בשבע רוני הרבש"ץ נעלם מהקשר לגמרי. במקביל אנחנו מפעילים את נוהל מניפה, שזה אומר שברגע שיש צבע אדום כל אחד אחראי לדבר עם כמה מהחברים לברר שהכל בסדר איתם, אני מתחילה טלפונים ויש מספר לא מבוטל של מנותקי קשר".
"לי יש רשיון נשק בעלי הלך להביא לי גם אקדח, ברגע שרוני נעלם בקשר, היום אנחנו מבינים שהוא היה בלחימה אצלו בבית מול המחבלים. בעלי מתחיל להפעיל את כיתת הכוננות, הוא פונה לסער מרגוליס, שהיה רבש"ץ בישוב במשך 11 שנה. סביב 7:30 סער מגיע אלינו, עזב את הבנות ואשתו בממ"ד והגיע למלחמה. הבנו שיש קטסטרופה, אנשים מדווחים על הזוועות. שי וסער יצאו להלחם ואני בפנים עם שני הבנים ומסביב כל הזמן ירי".
"זה ואני ושי מול כל העולם"
הנשים בבית עם הילדים ושני לוחמים מול כל המחבלים מבחוץ "הילדים שלי גיבורים מסוג אחר בני 12 ו-14, הם יושבים וכל הזמן אנחנו מתכתבים עם בעלי לתת אות חיים. סער ושי הצליחו להתקדם לסטריפ המרכזי של הקיבוץ, הרגו עוד ועוד מחבלים, נכנסו לבתים. אלו היו שני אנשים שמנהלים את כל האירוע. סער כתב לאשתו "זה אני ושי מול כל העולם". לאחר מכן הצטרף חייל בחופשה עם אקדח פרטי ועוד בחור שיצא להלחם ככה עם הידיים. אני לא יודעת מספר מדוייק של מחבלים שהם הרגו אבל הם הרגו הרבה מאד מחבלים"
קרן מתארת את החוסר ודאות "כל הזמן ניסינו להבין איפה הצבא, בדיעבד הבנו שהחיילים נתקלו כל הזמן עם מחבלים. באחת ורבע נכנסו לבית שלי מחבלים, החזקתי את הדלת וביד השניה את האקדח, הבן כתב לבעלי שהמחבלים אצלנו, הם עלו לגג והסתובבו בתוך הבית, אלוהים יודע מה הם עשו שם. אני כל הזמן מחזיקה את הדלת חזק, ב13:30 נפל החשמל, המחבלים פגעו בגנרטוק ובתקשורת הסלולרית, לא היה כלום. חדר חשוך ואקדח"
"סביב השעה שתיים הצבא הגיע, סער לקח קבוצת חיילים אחת ונלחם במקום אחד, שי לקח קבוצת חיילים אחרת שהגיעו אלינו לחילוץ. החיילים הרגו שתי מחבלים מחוץ לבית ועוד שש בחצר, היו אצלנו הרבה מחבלים". קרן מסבירה כי דלת הממד שלה נסגרת בצורת הזזה וגרירה והמחבלים לא הבינו איך פותחים אותה. למזלה. מה שהציל אותה "כי זה לא היה כוחות".
"מרחנו קטשופ על הקירות ככה הטענו את המחבלים"
קרן מספרת על התושיה של המ"פ שהגיע ללחימה "שי טיהר את הבית, התארגנו לקחו תחמושת, נייד ויצא . המ"פ הגאון שהיה שם ראה את כל הזכוכיות השבורות בחלונות וביקש ממני קטשופ, לא הבנתי בשביל מה הוא צריך קטשופ, הבאתי לו והוא מרח את כל הקירות עם קטשופ ומים ככה המחבלים חשבו שהיו פה אצלנו וזה באמת היה נראה דם".
"אותו מ"פ החליט לרכז את כולם באותו בית כי אי אפשר היה לשמור על כולם בכל הבתים. סביב השעה ארבע הגיעו אנשים לממ"ד של קרן, 35 חברי קיבוץ, מי שהיה בסביבה , עשו סוג של מבצר, שני קלעים עמדו על הגג ותיצפתו במעגלי שמירה. מהרגע שהגיעו אנשים וחיילים נשארו איתנו זה היה יותר בטוח.
"בגלל חוסר חשמל ומזגן היה מחניק בממ"ד קרן מתארת שהם החליטו להשאיר את הקטנים "השארנו את הילדים הקטנים בממ"ד עם הורה אחד שלהם וכל השאר התפזרו בחדרים, ברגע שהיה צבע אדום כולנו נדחסנו חזרה לממ"ד"
"ככה עד 10 בלילה, הגיע החייל בן של שכנים, החייל עם הנשק הפרטי, שנלחם בצד השני של הקיבוץ כשהוא הגיע זו היתה ממש שמחה גדולה שהוא חי, הוא הגיע עם צוות מחלצים ונמרים. רצנו לנמרים ויצאנו לשער הקיבוץ ומשם לאטובוסים שלקחו אותנו למקום מבטחים".
"הדרך נראתה כמו סרט הוליוודי גרוע, מחזה אימים"
קרן ראתה מה התחולל בתוך הקיבוץ "אני יוצאת ואני רואה מה עבר על הקיבוץ ידעתי שיש גופות מחוץ לבית. כשיצאנו שמעתי את החיילים שמסבירים שפה היתה לחימה וגם פה חזרתי עם אוטובוס ממוגן ירי כדי להוציא עוד תושבים והדרך נראתה כמו סרט הוליוודי מסוג גרוע, זה היה נראה לא אמין, רכבים שרופים עם לוחיות רישוי פלסטיניות, אפנועים זרוקים, גופות, האוטובוס לא נסע ישר מרוב שהיו גופות, מחזה אימים שאני אפילו לא מאמינה שראיתי את זה ובצד השני מעמיסים גופות של חיילים".
בעלי נשאר שם להלחם, פעם ראשונה שהוא הגע למלון זה היה ביום שלישי אחרי שמחת תורה, גם עכשיו הוא על הציר, סער מרגוליס נהרג בהיתקלות עם המחבלים.
קרן מתארת מה שהחזיק אותם "עם ישראל מדהים, יום ראשון בבוקר נסעתי לקנות חליפת בגדים לי ולילדים שנוכל להתקלח ופתאם הגיעו כמויות של תרומות וזה חימם את הלב, התגייסות מטורפת של עם ישראל, יש לנו עם מדהים. החיבוק הזה שינה את הכל ועזרכ ל כך. עובדים סוציאלים היו פה שבועיים- שלושה בהתנדבות מלאה. פשוט מדהים, מה יהיה בעתיד? קצת לוטה בערפל אם חוזרים, מתי חוזרים ולאן חוזרים"
בסיום דבריה קרן מזכירה את ילדיה "הם גיבורים אין עליהם, הם מוכנים לחזור לקיבוץ בלי שום שאלה, הם מחזקים אותי יותר ממה שאני מחזקת אותם".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
