כל כך רציתי לכתוב טור פייסני ביום שאחרי יום הכיפורים, טור שיעזור לנו לעבור מהיום הקודש להכנות לחג הסוכות באווירה שונה מזו שמלווה אותנו כבר תשעה חודשים. אבל הכעס בוער בי ואיני יכולה לשתוק.

ביום שישי האחרון בית הדין של הליכוד פרסם את החלטתו בנוגע לאיציק זרקא. להזכירכם זרקא, חבר מרכז הליכוד, תועד בשנים האחרונות במקרים שונים כשהוא מקלל ומגדף את מי שנחשבים בעיניו כ"שמאלנים" או אפילו סתם "אשכנזים". נתקלתי בו בפעם הראשונה בחודש מרץ בהפגנה שהתקיימה בבית שאן ובצומת עין הנציב. זרקא שאינו תושב האזור, הגיע לשם עם למעלה ממאה איש, הם זרקו עלינו אבנים וביצים, ריססו אותנו בגז פלפל ואף גרמו נזק לרכוש שלי. כתבתי על כך בהרחבה בעבר.

לצערי באירוע הזה לא היה תיעוד טוב של זרקא בזמן שנהג בנו באלימות ובימינו מה שלא צולם כביכול לא קרה. אבל את הצלקות מאותו ערב אני ומפגינים נוספים ממשיכים לשאת איתנו מאז. הפעם השניה בה פגשתי את זרקא היתה בחודש יולי האחרון, כשעמדנו כמדי שבוע על המדרכה בצומת עין הנציב בהפגנה השבועית של מוצאי שבת. לקראת סוף ההפגנה זרקא חלף על פנינו עם הרכב שלו, נעצר באמצע הכביש, יצא מהרכב והתחיל במופע האימים: "אשכנזים, טפו עליכם, יא שרמוטות, תישרפו בגיהינום. לא סתם שישה מיליון הלכו. אני גאה, עוד שישה מיליון שיישרפו, הלוואי", זהו רק ציטוט חלקי מדבריו.

הוא עמד במשך כעשר דקות והמשיך לנבל את פיו, תוך שהוא מצביע על איברים מוצנעים בגופו. הפעם הכל תועד והסרטון שצילמתי חרך את כל הרשתות. אפילו 'ארץ נהדרת' יצרו לו דמות בעקבות האירוע הזה.

ראש הממשלה ושריו הבכירים מיהרו לגנות את זרקא והכריזו שהוא מסולק משורות הליכוד. אלא שביום שישי האחרון התקיים דיון בבית הדין של הליכוד ושם אמרו הדיינים שאומנם הדברים שאמר בהפגנה חמורים מאוד, אבל בזכות "פעילותם הבלתי נלאית של זרקא ורעייתו חני בשירות התנועה כפי שרק יחידי סגולה מעטים זכאים להתברך בממדיה ובהיקפה" ובזכות "מסירותו מעוררת התפעלות", הם החליטו שכעבור כחודשיים ניתן כבר להחזיר את זרקא לשורות הליכוד בלי לשלול ממנו את הוותק שהיה לו, שכן מדובר בחבר שמתאפיין "בפעילות אקטיבית רבת שנים בה תרם מעל ומעבר להישגיה של התנועה ולהאדרת כוחה והשפעתה".

כן, זו הדרך בה בחרו דייני הליכוד לתאר את האיש האלים והדוחה הזה. הם כנראה סבורים שמדובר באדם שהוא יחיד סגולה שפעילותו תרמה לליכוד מעל ומעבר. במקום אחר בפסק הדין, כשדנו בחבריו של זרקא, משה מירון ורמי בן יהודה (האחרון נצפה גם הוא בין המפגינים שתקפו אותנו בחודש מרץ), הדיינים טענו ש"קשה לצפות ממי שעומד בקו האש לילה ויום מול הזומבים המוסתים המגדפים ומחרפים בלשון ביבים את ראש הממשלה הנבחר הנערץ עליהם, להקפיד בכל המצבים על לשון המעטה עתירת איפוק צונן כמו היו בדיבייט בבית הלורדים בלונדון".

אנחנו הזומבים המוסתים

ובכן, אני וחבריי המפגינים, אנחנו הזומבים המוסתים. אלא שדייני הליכוד לא הזכירו ולו דוגמא אחת של גידופים כלפי ראש הממשלה, מכיוון שפשוט שלא היתה כזו. אבל בבית הדין של הליכוד אין צורך בעדויות. כשזרקא יצא מרכבו וקילל את קרבנות השואה, אנחנו בדיוק סיימנו לשיר את השיר "שחקי שחקי על החלומות" של שאול טשרנחובסקי. כן, כאלה אנרכיסטים אנחנו. מילה לא נאמרה לא על זרקא ולא על ראש הממשלה. כשהוא החל במופע האימים, היו מפגינים שרצו ללכת לכיוונו כדי לעצור אותו, המיקרופון היה בידי וביקשתי מהמפגינים להישאר על המדרכה ולא להתקרב אל זרקא ואף לא לפנות אליו. לשמחתי הם נענו לבקשתי וחזרו למדרכה.

לראייה, שיתפתי לאחרונה שמפקדת משטרת בית שאן הזמינה אותנו, מארגני ההפגנה באזור, כדי להודות לנו על כך שלמרות שספגנו אלימות קשה, המשכנו לשמור על החוק, להיענות להנחיות השוטרים ומפקדת המשטרה אף ציינה שבעיניה אנו סמל לאיך מחאה צריכה להתנהל. לא בדיוק תיאור של זומבים מוסתים ומחרפים. פסק הדין הזה הוא עוד מסמר בארון הלגיטימיות של הליכוד. פעם הייתה זו תנועה ראויה שתרומתה למדינת ישראל לא תסולא בפז. לא עוד. מנחם בגין וזאב ז'בוטינסקי מתהפכים בקברם. גם יצחק שמיר.

זו הייתה הזדמנות עבור כולנו לראות כיצד נראה דיון שיש בו "שופטים מטעם", למי שהיו צריכים תזכורת עבור מה אנו נלחמים כבר 38 שבועות. דייני הליכוד היו מודעים לביקורת הציבורית שעלולה להיות להחלטתם: "אנו ערים לכך שתהיה ביקורת חריפה על קולת הסנקציה שאנו מטילים על מר זרקא", זו כנראה הסיבה שהם בחרו לפרסם את הדברים ביום שישי, לפני יום הכיפורים, כשאין תכניות אקטואליה שחלילה עלולות להביך את הליכוד.

אבל אני לא אתן להחלטה הביזיונית הזו לעבור בשקט. אני קרויה על שמה של סבתא רבתא שלי שנרצחה באושוויץ. גדלתי בצל סיפורי השואה של סבי וסבתי ניצולי השואה. אנשים רעים כמו איציק זרקא תמיד היו ותמיד יהיו, לצערנו. אבל כשבית הדין של מפלגת השלטון נותן לו לגיטימציה ומגבה אותו הלכה למעשה, הוא מבזה את תנועת הליכוד כולה, ומכתים את תומכיה בכתם שלא יימחה.

ואי אפשר בלי להתייחס בקצרה לאירועי התפילה ביום הכיפורים, בכיכר הבימה בתל אביב. מי שבחרו להתעלם מפסיקת בג"ץ ולקיים תפילה עם מחיצות בלב תל אביב באקלים הסוער שיש כיום במדינה, קיוו שהדברים ידרדרו לאלימות. לצערי גורמים קיצוניים במחאה לא פעלו בחוכמה ובמתינות כפי שהיה עליהם לנהוג. בימים שבהם כל הארץ היא חבית נפץ אחת גדולה, חובה על כל אחד ואחת מאיתנו להיאבק על מה שחשוב לנו אך ורק בדרכי נועם.

אפשר וצריך להיאבק בדרכי נועם. אין דרך אחרת. עלינו לצעוק מתינות בקול חזק ובלתי מתפשר. כפי ששמעתי מהרב ביגמן בהקשר אחר: אנחנו קיצוניים במתינות שלנו. אבינו מלכנו, חננו ועננו, כי אין בנו מעשים. עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

==

פסית שיח היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנה בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.