שלום לכולם, אני סגן ארז אייזיקס משער השומרון, בוגר קורס חובלים מחזור 147, ואני רוצה לספר לכם קצת על קורס חובלים.

קורס חובלים מכשיר קצינים-לוחמים לפיקוד בכלי השיט השונים של זרוע הים. אורך הקורס שנתיים וארבעה חודשים והוא נחשב בין הקורסים הקשים והיוקרתיים ביותר בצה"ל.

בעבודה לפני הצבא פגשתי חובל שסיפר לי על מהות וחשיבות התפקיד. הבנתי שמסלול החובל זה המקום בו אוכל לתרום הכי הרבה מעצמי ובד בבד להתפתח ולגדול כאדם. כיוונתי להגיע לקורס חובלים דרך יום סיירות, והצלחתי.

חוויה שזכורה לי במיוחד מהקורס התרחשה לקראת סוף טירונות היחידה, במסע בהרי אילת. החלטתי לדחוף את עצמי לקצה: בתחילת המסע שמתי על עצמי את האלונקה והחלטתי שלא אוריד אותה עד סוף המסע.

עם כל קילומטר שעברנו האלונקה הרגישה כבדה יותר ויותר. בחצות הלילה כבר לא הצלחתי להרים את הרגליים שלי וגררתי אותם בחול ובחצץ בהרים. אמרתי לעצמי "לא להפסיק, לא לוותר, לא משנה מה!". בנקודה בה כמעט הגעתי לאפיסת כוחות, ניגש אליי מפקד הצוות שלי ולחש לי: "אני רואה כמה אתה משקיע, אני גאה בך, תמשיך ככה".

באותו הרגע התמלאתי כוחות ומצאתי את עצמי סוחב את האלונקה לכל אורך שארית המסע, פי 2 מהדרך שעברנו עד לאותה נקודה.האירוע הזה לימד אותי מה הכוח של מפקד ואיך מילה שלו יכולה להפוך ללוחמיו את המציאות ב-180 מעלות, ולמלא אותם בכוח. שם החלטתי סופית שאני רוצה להיות מפקד, בייחוד על ספינה בים, שם האתגרים הם כה רבים.

לסיכום, מחזור 147, חברים יקרים, משפחה יקרה: עברנו שנתיים וארבעה חודשים מפרכים ומעצימים, וכעת אנו צועדים כתף אל כתף ברחבת המסדרים בטקס הסיום. בואו ניזכר ברגעים היפים שעברנו ונדמיין מה העתיד המשותף שלנו צופן לנו. אני בטוח שנשמור על קשר הדוק ואני מאחל לנו שלא נשכח להעריך וליהנות מהדרך.