אודהליה ברלין משתפת אותנו במאחורי הקלעים של המופע המבוקש "אוחילה" שכבר רץ 15 שנה בכל שנה ערב יום הכיפורים ומכין אלפי נשים ליום הקדוש והנורא.

איך הכל התחיל?

"אני מאד אוהבת את השירים של הימים הנוראים והניגונים, והיה לי קשה להתחבר לשירים בבית כנסת כי לא היתה השהות הזו בתוך השיר. אז החלטתי לקחת את זה לרגע לפני, ולעשות מופע שמאגד את כל השירים והניגונים היפייפים האלו". אודהליה משווה את המופע לרגע שלפני החופה, הרגע שהחתן מכסה את הכלה, "זה עוד לא הדבר האמיתי, אבל זה רגע לפני שמאפשר להיות בתוך הדבר".

המופע התחיל עם 180 נשים, כאשר חברה שלה החליטה להשקיע בהקלטת המופע. האלבום יצא שנה אחרי המופע, ואז היא התחילה לקבל את התגובות: "מישהי סיפרה לי שהילדים שלה יושבים ומקשיבים לאלבום  כל צהריים, מישהי סיפרה שהיא ילדה עם השירים האלו, ואז קיבלתי את עצמי מתנה התחלתי להבין מה זה עשה בעולם".

איך את מחדשת כל שנה, הרי הניגונים לא משתנים?

"אענה לך במשל, שנים הלכתי אסוף ופתאום התחלתי ללכת פזור, שאלו אותי איך עשית את זה? עניתי שלוש שנים הייתי אצל פסיכולוג ושעה אחת אצל הספר. ההכנה של המופע היא מרגע שהמופע הקודם נגמר, ובמופע הבא מתקנזת לה שנה שלמה של הכנה, לכל מופע יש סיפור".

בשנה בו אודהליה ילדה את בנה הבכור, אחותה קלטה שאין שירים חסידיים עם המילה אמא. אחד האחיינים שלה שלף הברקה: "אמא לה פי תהילתך", וכך נולדה מחרוזת שירים עם המצלול של המילה "אמא", כמו "אמא אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן", "אמא אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני", "אמא צאתי חן בעיניך המלך" ועוד ועוד. המחרוזות מביאות הרבה רגש, הומור ושמחה למופע, ואודליה מתארת: "יש הרבה צחוק במופע ובכי וריגוש. אמרה לי צופה אדוקה אנחנו נכנסות אחת אחת ויוצאת ביחד".

ואיך ימי הכיפור שלך?

"לא נעים להגיד בהתחלה הייתי מתרסקת, וזה השתנה כשעברתי לרמת השרון, מצאתי את בית הכנסת שלי שאני קוראת לו בחיבה "בית כנסת בלי דתיים". כשהגעתי אף אחד לא הכיר אותי אבל הניגונים היו שלי. וזו הפכה להיות הקהילה שלי. קהילה של קבלה והכלה ואהבת אדם מדהימה".

הרגע הכי מרגש שאודהליה מתארת הוא הרגע של שירת התקווה אחרי תפילת נעילה של יום הכיפורים: "אחד מגיע עם הכלב, ההוא עם הכפכפים, וכולם כולם נעצרים ברחוב ומתחברים. בסוף כולנו מתפללים אין מסננים בשמיים וזה המקום שאני רוצה להביא. אני שם לא כדי להחזיר אותם בתשובה, אני שם כדי להרגיש שייכים ולא זרים".

וזה מה שקורה ב"אוחילה" מגיעות נשים בנות 85 צפונה, ילדות בנות 5-6, דוקטוריות, נשים עם צרכים מיוחדים, רבניות, ודתיות ודתלשיות. מסכמת אודהליה: "וזה בדיוק מה שרציתי כי כולנו אהובים אצלו וכולנו רצויים והתפילות של כולנו חשובות בעיני ריבונו של עולם".

צילום ועריכה: יוני מאיר