אברי גלעד פרסם מכתב גלוי לשפים ולמסעדנים שהודיעו כי יפתחו את המסעדות שלהם בערב תשעה באב, ואומר כי אי אפשר להתנתק מהמורשת של העם היהודי.

"מסעדן תל אביבי יקר", כתב גלעד בפתח דבריו. "כשאתה פותח הערב את העסק שלך בהתרסה, אתה לא שונה בכלום מאותו חרדי שאתה נוהג לצקצק כשאתה רואה אותו לא עומד בצפירה. יודע מה, אתה אפילו יותר גרוע, כי הוא אולי אומר פרקי תהילים כמנהגו, ואינו מקיים דברים שבעיניו הם מנהגי גויים, ואילו אתה פשוט מתעלם מהיום הזה, כאילו זה סתם יום שהדתיים צמים בו בשביל הכיף".

לגופו של יום כתב גלעד: "תשעה באב אינו חג דתי. הוא ציון לאומי. בתאריך הזה הובסנו כעם וגלינו מארצנו. בתאריך הזה נוצר כאב כה חריף, שניתן לומר שכל אחד מאיתנו נושא שאריות ממנו עד היום. אני מדמיין מה הרגישו אבות אבותיי בירושלים לפני 1950 שנה ביום הזה, איזו זוועה הם עברו, ואחר כך הדרך לרומא, והעבדות, והאונס, והרצח, ואיבוד הבית לדורות. כמה מכל הצער הזה עבר אלי בצורתו הגולמית ומשפיע על נפשי עד היום? רק יכול להעריך".

על הטענה שתשעה באב קרה לפני אלפי שנים, כתב גלעד: "חבר, את יום השואה אתה כן מכבד? למה? זה גם לא היה בימיך. אז תשעה באב זה כמו יום השואה אבל לפני יותר זמן. מה הטווח שאתה כן מציין ומה לא? וילדיך, מה יקרה כשהם ירצו לפתוח את המסעדה שירשו ממך ביום השואה? תתנגד? תעודד? תבין, אתה לא צמח הידרופוני שמוגש למנה ראשונה אצלך במסעדה. יש לך שורשים באדמה הזאת, והם עתיקים, והם ראו חורבן נוראי ואתה בא להתנתק מהם".

בסוף דבריו כתב גלעד: "האם אתה חושב שכצמח אתה מרוויח מהניתוק הזה? בעיניי אתה רק נהיה יותר חלש, קל לתלישה. תלוש. אני לא איש דתי בכלל. אני לא צם. צומות לא מדברים אלי. אבל מנהגי אבלות מינימליים כן, וכבוד למורשת שלי בוודאי שכן. ולמי אתה תוקע אצבע בעין כשאתה פותח הערב? לעצמך. תבלה".