הצבוע המפוספס מציג: בייביסיטר על ארבע

מידע חדש ומרתק התגלה על הצבוע המפוספס. החיה היא אחת מבעלי החיים המסתוריים ביותר בישראל, מעט מאוד ידוע על הביולוגיה שלה. במחקר חדש שהתקיים בישראל התגלתה תופעה מיוחדת, שעד כה לא היה לה שום תיעוד בארץ ובעולם.

את המחקר הובילו עזרא חדד, פקח רט"ג החוקר את הצבועים שנים ארוכות ועמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע. במחקר התגלתה תופעה מדהימה, מתברר שהאם לא מגדלת את הגורים לבד, אלא יש לה "עוזרת", שהיא תמיד נקבה מהשגר הקודם. כלומר, אחותם הגדולה של הגורים. היא זו שישנה עם הגורים בלילה, מביאה אותם לאם להנקה, משחקת איתם, מלמדת אותם טכניקות הישרדות ועוד.

משפחת הצבועים היא המשפחה הקטנה ביותר בסדרת הטורפים, הצבוע המפוספס והצבוע החום  הן הקרובות ביותר אחת לשנייה מבחינה פילוגנטית. אצל הצבוע המפוספס, הנקבות המניקות אחראיות באופן בלעדי על הטיפול בגוריהן.

המחקר שנערך כולל תיעוד מאורות ברחבי מרכז ישראל, שפלת יהודה, הרי יהודה ומערב הנגב. על ידי תצפיות השדה וצפייה בסרטוני הוידיאו, וצילומי הסטילס הצליחו עורכי המחקר להכליל מספר התנהגויות וטקסים שהיו שכיחים במגוון המאורות השונות. מסקנות נוספות שהגיעו אליהם עורכי המחקר בעקבות תצפיות ממושכות ואיסוף נתונים קפדני: אף זכר אינו משתתף בגידול הגורים או מביא מזון למערה, האחריות המלאה לגדל, להאכיל ולטפל בגורים היא על הנקבה בלבד.

סופר נני 24/7

על פי המחקר: ברוב המערות, העוזרות מסדרות את שעות ההאכלה של האם את גוריה. בשעה מסוימת בערב, הן יוצאות מהמערה כדי להביא את האם לגורים. בהגעת האם למערה, הגורים רצים בהתרגשות אליה ומנסים לינוק. העוזרת גם מנסה למשוך תשומת לב על ידי חיכוך עצמה באם. יחד עם זאת היא אינה מתערבת כשהאם שוכבת כדי להניק את הגורים, כשהאם והעוזרת נפגשות מחוץ למערה, הן מברכות זו את זו על ידי רחרוח הראש והאוזניים והאזור האנלי.

כאשר הגורים יוצאים מהמערה בערך בגיל חודש הם מלווים על ידי העוזרת אם האם אינה נוכחת. הגורים סומרים את פרוותם כאשר הם מתרגשים או מרגישים מאוימים. הם גם מחקים את ההתנהגויות של העוזרת, לדוגמה: בתצפית ראו תן זהוב מתקרב למערה והעוזרת סמרה את שיער צווארה, הרעמה השחורה שלאורך גבה, ושלושת הגורים עשו אותו הדבר. לאם ולעוזרות יש אזורים ספציפיים שבהם הם מפרישים צואתם; הגורים למדו מהר לעשות זאת רק בנקודות "שירותים" אלה.

במהלך היום, כשהאם אינה נמצאת במערה, העוזרת משחקת עם הגורים ומלמדת אותם טכניקות הישרדות כגון הטמנת מזון. באזורים עם אדמת לס, העוזרת לימדה את הגורים כיצד לחפור ולהסיר אדמה כדי להגדיל את המערה. ראינו גם עוזרת מחככת את שיניה כנגד שיח (ההשערה היא כדי להשחיזן או לנקותן), והגורים חיקו את פעולותיה.

העוזרות משחקות עם הגורים במשחקים בחפצים שונים, פעמים רבות כאשר האם נחה מתחת לשיח במרחק מה מהמערה. ה"צעצועים" היו לרוב ממקור אנושי, והיו נעליים ישנות, בקבוקי פלסטיק, חלקים רכים של פחיות משקה מאלומיניום, חלקי צינור פלסטיק וכו'. אך הן שיחקו גם עם עצמות, גולגולות, פיסות עור משיירי המזון שהובאו למערה על ידי האם. המשחקים כללו בדרך כלל ריצה במעגלים עם הגורים הרודפים אחר העוזרת ומלווים בנשיכות קלות, במשיכת פרווה, נביחות או רטינות, וחשיפת שיניים כאשר האם מסוגלת להביא כמויות גדולות של מזון, היא מטמינה עודפי מזון מתחת לשיח או חופרת בור בקרקע במרחק של עד 400 מטר מהמאורה. במשך היום, העוזרות מוציאות שיירים ממחבואים אלה כדי להאכיל את הגורים.

עמיר בלבן: "טרם נצפה תיעוד כזה בטבע"

פרופסור בן יוסף מציין "כי התרומה של המחקר מראה את התובנות והיתרונות שהניסיון הזה מקנה לבייביסיטר. כמו גם לאם, בעזרה בטיפול בגורים ובהגנה עליהם מפני טורפים".

עזרא חדד פקח רשות הטבע והגנים שצילם את התופעה מספר: "מה שהדהים אותי זה ב-6 תצפיות שונות ראיתי ותיעדתי בשעות קבועות אחה"צ את הבייביסיטר הצעירה יוצאת מהמאורה בה שכנו הגורים, הייתה מביטה מסביב מבט קצר ומשם הולכת לוואדי הסמוך כ-400 מטרים מהמאורה, להביא את האם לגורים, כדי שהאם תניק אותם, בזמן שהאם הייתה מניקה את שלושת הגורים הבייביסיטר הייתה שוכבת ליד ולא מפריעה".

עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, אומר כי "לא היה תיעוד של התנהגות כזו בספרות המקצועית וגם לא בטבע. הצבוע המפוספס הוא בעל חיים מאוד מסתורי, ומעט מאוד ידוע על הביולוגיה שלו ואורחות חייו. בזכות העובדה שישראל היא מעצמת צבועים מפוספסים אנחנו מגלים המון מידע חדש על היצור הזה, על התפוצה שלהם בארץ ועל המבנה החברתי.