רק לפני מספר שבועות שמענו על פטירתו של ד"ר צבי צמרת והנה מגיע ספרו האוטוביוגרפי 'מארץ הצביקה לארץ הצבי'. צמרת שנולד בשנת 1945 גדל למעשה יחד עם המדינה וקורות חייו שזורים בלא מעט אירועים חשובים מקורותיה של מדינת ישראל.

אני מאוד אוהב ביוגרפיות ובמיוחד של ישראלים מכיוון שמהסיפורים שלהם אני מקבל זוויות מבט אחרות, לפעמים מאחורי הקלעים של אירועים ואישים מוכרים וידועים. ביוגרפיות נותנות בד"כ הרבה השראה ומעוררות מחשבות וכיוונים חדשים בחיי הקורא.

המאפיין המרכזי של צמרת הוא היותו איש חינוך, כזה היה לאורך כל חייו ובכל תפקידיו, כך הוא ראה את עצמו. הכותרת 'איש חינוך' אולי נשמעת אפורה מאוד ושגרתית, אבל חייו של צמרת היו רחוקים מאוד מלהיות אפורים. צמרת מספר את סיפורי חייו ברצף כרונולוגי, מהילדות ועד סמוך למותו.

אזכיר כמה תחנות ואירועים משמעותיים כדי לגרום לכם לקרוא את הספר כולו.

צמרת עבר לא מעט תחנות בחייו וכולן היו פרי החלטות שהוא קיבל כשבדרך כלל מנחה אותו השאלה איפה צריך אותי? כך הוא הופך להיות מנהל ביה"ס הצעיר בארץ לתיכון הר הנגב שבשדה בוקר (שם הוא פוגש את בן גוריון) כי אין מנהל אחר לביה"ס הזה.

(באדיבות: ידיעות ספרים)

בהמשך הוא עובר לנהל את ביה"ס 'דנציגר' שבקרית שמונה בכדי לנסות ולקדם את החינוך בעיר. זה היה בתקופה קשה של קטיושות כדבר שבשגרה וצמרת עבר לעיר יחד עם רעייתו ובתו בשביל הרעיון.

תחנת החיים הגדולה בחייו הייתה בתפקיד מנכ"ל יד יצחק בן צבי. בתפקיד זה הצליח צמרת להשפיע ולשנות מספר תחומים כמו סיורים והיכרות עם ירושלים, מחקר יהודי ארצות ערב, מחקר החינוך בארץ משנותיה הראשונות ועוד.

התחנה הבאה שלו הייתה בתפקיד מספר 3 במשרד החינוך, יו"ר המועצה הפדגוגית, מי שאחראי על כל תכני הלימודים במדינה וגם שם השפיע רבות, כמו למשל על החינוך בחברה הדרוזית והבדואית, הכנסת נושא עיירות הפיתוח לתוכנית הלימודים, לימודי השואה הפכו ללימודי חובה ועוד.

צמרת הזכיר לא פעם את העובדה שהוא זכה שני פרסים אישיים חשובים, האחד מימין והשני משמאל: פרס בן גוריון ופרס מוסקוביץ', מה שמעיד על התקבלותו בקרב המחנות השונים.

צמרת עמד בראש הוועדה למציאת הסדר בכביש בר אילן בין החרדים והחילוניים שנסעו בכביש השבת. הוא היה שותף למספר פורומים נוספים כמו קבוצת ירוחם ואמנת כנרת שניסו ליצור הידברות ושיח משותף בין המגזרים השונים בארץ. לאחר פרישתו ממשרד החינוך המשיך צמרת בפעילות חינוכית בהתנדבות בירוחם.

צמרת יחסר לנו מאוד באישיותו בתפקידים שמילא, אדם שהיה מחובר באמת לכל גווני החברה הישראלית (החילוני היחיד שלימד בנתיבות בישיבת 'הסדר'), איש חינוך במלוא מובן המילה בכל מקום שבו היה.

ממליץ לכם לקרוא את הספר כדי להכיר הרבה יותר את האדם שחי פה בינינו וכבר איננו אולי נצליח להמשיך בדרכו.

מארץ הצביקה לארץ הצבי, צבי צמרת, 391 עמ', הוצאת ידיעות ספרים