ביהמ"ש העליון דחה את עתירתו של אביעד משה: "ראוי לכל שנת מאסר". השופט אלרון: " דנתי באלפי תיקי אלימות אך איני זוכר תיעוד של תקיפה כה אכזרית". עוד הוסיף כי: המתלוננת (שירה איסקוב) נחלצה מהזוועה בדרך נס".

בית המשפט העליון קיבל את עמדת המינה ודחה את ערעורו של אביעד משה על פסק הדין ובנוסף דחה את בקשתו להוספת ראיה. כזכור משה הורשע בבית המשפט המחוזי בבא שבע בגין נסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין ונגזרו עליו 23 שנות מאסר לאחר שניסה לרצוח את אשתו, שירה איסקוב, בערב ראש השנה (18.09.2020) על ידי מערוך וסכין לעיני בנם הפעוט.

לאחר קבלת העונש ערער משה על הכרעת וגזר הדין וביקש לאפשר לו להגיש ראיה חדשה, חוות דעת פסיכיאטרית בדבר מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירות. לטענת משה חוות הדעת מצביעה על כך שהוא לא היה אחראי למעשיו ולכן יש לזכותו או לכל הפחות להקל באופן משמעותי את העונש שלו. ביהמ"ש העליון אמור החליט לקבל את עמדת המדינה ודחה את הערעור.

ביחס לבקשה להוספת ראיה חדשה קבע ביהמ"ש העליון כי: "הכרעת בית המשפט המחוזי בדבר היסוד הנפשי של המערער בעת האירוע מגובה בראיות רבות. קביעות בית המשפט המחוזי במישור זה נחרצות וברורות, והן מעוגנות היטב בחומר הראיות. אל מול מארג ראייתי מקיף ואמין זה, הראיה שאותה מבוקש כי נקבל – חוות דעת שנערכה כשנתיים וחצי לאחר האירוע הנסמכת על גרסת המערער כי הוא אינו מסוגל לשחזר את אירוע התקיפה – אינה בעלת משקל סגולי של ממש, בוודאי שלא משקל העומד בנטל גבוה כאמור. לא כל שכן בהינתן התרשמות בית המשפט המחוזי כי המערער "השיב לשאלות באופן סלקטיבי ומניפולטיבי, ובמידה רבה בחר לא לענות על שאלות במקומות שבהם אין לו תשובות טובות, ומנגד השיב לשאלות שיכולות לסייע לו. אציע לחברי ולחברתי כי בנסיבות אלה לא נתערב בקביעה עובדתית זו, המבוססת על התרשמות בית המשפט המחוזי מעדות המערער לפניו; וכפועל יוצא מכך, לא נקבל את חוות הדעת כראיה."

Yonatan Sindel/Flash90

אביעד משה הורשע בעבירת התעללות בקטין ועל כך טען כי מעולם לא הורשע אדם בישראל בעבירת התעללות בקטין כאשר מעשה האלימות לא כוון כלפיו, אך הפרקליטות טענה כי החלטת המחוזי עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה ועם לשון החוק. ביחס לטענה זאת בית המשפט העליון קבע כי לא מדובר בהחלטה כה תקדימית והוסיף: "בענייננו, מעורבות הילד לא הסתכמה בנוכחות פסיבית באירוע בלבד. מדובר באירוע אלימות מתמשך כלפי אימו המבסס גם אלמנט פיזי מסוים להתעללות – עת שדם אימו ניתז עליו וכיסה אותו. כאן המקום להזכיר, כי המתלוננת הפנתה את המערער שוב ושוב לכך שהילד לידם, וכי הוא בוכה – "תראה ש[הילד] בוכה תחבק אותו. אביעד, לך תחבק אותו. אביעד, לך תחבק אותו. לך תחבק את הילד"…ואילו הוא המשיך לתקוף אותה ולחבוט בה באכזריות לנגד עיניו. אם כך, כאשר מדובר באירוע אלימות כה קשה וממושך – ולא באיומים בלבד; כאשר קרבת הילד לאירוע כה רבה; כאשר המערער בחר שלא להרחיק את הילד מהזירה; וכאשר מדובר בילד כה צעיר, אשר טרם מלאו לו שנתיים בעת האירוע – הקביעה כי מדובר בהתעללות בו אינה תקדימית לטעמי. "

מצד ההגנה טענו כי העונש נגזר על משה הוא חסר תקדים וחמור ביותר. על כך המדינה הגיבה כי העונש החמור הולם את מעשיו החריגים בחומרתם של משה שהותירו את איסקוב במצב אנוש כשהיא חבולה באופן קיצוני. בנוסף טענו מצד המדינה כי יש לתת ביטוי בעונש לעובדה שבמקרה ישנם שני נפגעים המתלוננת והקטין שגם כן נפגע מהתעללות ברף גבוה ולכן הענישה היא מוצדקת.

כאמור בית המשפט קיבל את עמדת המדינה וציין הן את הנזקים הפיזיים והן את אלו הנפשיים שנגרמו למתלוננת ולילד והדגיש את העובדה כי משה בחר שלא לחדול ממעשיו גם למשמע תחנוני המתלוננת ובכיו של בנו: "ענייננו כאמור במקרה ברף החומרה העליון. מקרה המצדיק עונש הקרוב לעונש המרבי בגין עבירת ניסיון לרצח, אם לא השתת העונש המרבי. כך נגזר ממידת האלימות שבה נקט המערער ומההשלכות הקשות של מעשיו."

כב' השופט אלרון ציין כי: " בשנותיי על כס השיפוט דנתי במאות, אם לא באלפי, תיקי אלימות קשים ופשע חמור – ותיעוד של תקיפה כה אלימה, כה ממושכת, כה אכזרית – איני זוכר. זוועה של ממש התחוללה באותן 7.5 דקות. זוועה ממנה המתלוננת נחלצה בדרך נס, אך לא בלי פגיעות קשות בגוף ובנפש. אף על נפשו העדינה של בנו – המערער לא חס. המערער ראוי לכל שנת מאסר שנגזרה עליו."