יעל שבח, אלמנתו של רזיאל שבח הי"ד שנהרג בפיגוע סמוך לביתם נוהגת לשתף את חייה האישיים עם עוקביה. היא כותבת על הקשיים, מטבלת בהומור וכנות. היום (שני) היא פרסמה פוסט על הקושי בלהיפרד מהמיטה הזוגית שלהם והרצון להתחדש.

"אני צריכה מיטה חדשה", פתחה שבח, "כבר כמה זמן שאני מבינה את זה.. המיטה שלי נעשית לי פחות ופחות נוחה, אני מחליפה שוב ושוב את הצד של המזרן, מוסיפה כרית ועוד אחת ועדין קמה עם כאב הגב המציק הזה שמבהיר לי שהזדקנו המזרן ואני ושהגיע הזמן להחליף את אחד משנינו."

"אני צריכה מיטה חדשה. כמו כל דבר שאני צריכה לעשות וגובה ממני מחיר נפשי, אני קודם מדברת עליו, כותבת, מצלמת, משחררת לאוויר העולם ומצפה שהשריר שנתפס לי בלב ישתחרר גם הוא."

"אני אוהבת את המיטה שלי וזה מעצבן אותי שאני נקשרת לחפצים חסרי חיים ומנהלת איתם מערכת יחסים לא הדדית בכלל כאילו יש לי מה לעשות עם המצפון הזה כשאני אומרת שאני צריכה מיטה חדשה כאילו גם היא נאמנה לי באותה הצורה כאילו היא לא היתה מחליפה אותי באחר אילו רק נזדמנה לה ההזדמנות כאילו היא לא מארחת בחיקה כל מיני נמלים ועכבישים ללא ידיעתי ורשותי."

"אני צריכה מיטה חדשה וכרגע לא בא לי להשקיע בזה לא זמן לא כסף ולא כוח. אני לא צריכה עצות לא צריכה המלצות או טרגוטים בלתי נגמרים של מיטות מעוצבות מבית "בלה בלה נוח המיטה שתהפוך לך את הלילה לחויית ספא מפנק"

"רק לומר במנטרה מעצבנת שזה משהו שצריך לקרות כאילו זו נורה שנשרפה בחדר הכי פחות שימושי בבית וכמה פעמים צריך לומר דברים בבית הזה עד שהם יקרו ולמה רק לי זה מפריע."

"אני פשוט צריכה מיטה חדשה, שתחליף את הישנה עליה אני ישנה כבר שבע עשרה שנה ומתפרעת במצעים בלתי תואמים כבר חמש וחצי שנים כי זה יפה ומיוחד יותר וכאילו למישהו אכפת חוץ ממני."

"צכה מיטה, נוחה, קלה, זרה, חסרת זיכרונות, חסרת כאבים, רחבה מספיק לחבק אותי וצרה דיה להספיק רק לי."

לסיום היא סיכמה "לזכרונות והגעגועים.אותם אי אפשר להחליף."