"נקי רק להיום": שובל לוי, בן 29, השתחרר מהצבא ועד מהרה הגיע אל חיי הלילה בתור ברמן ומצא את עצמו מכור לאלכוהול ובהמשך גם לסמים. בשיחה לסרוגים לכבוד חג הפסח. הוא מספר איך הוא יצא לחירות כשהיה ."בתחתית של הבור" כהגדרתו.

"העולם עם הסמים והאלכוהול התחיל בגיל 19 מהצבא" הוא משתף ומסביר מתי המצב החמיר: "הייתי ברמן, חיי לילה ובאחד הלילות השתכרתי מאוד ולקוח הביא לי אבקה לבנה, "לא יקרה כלום", הלקוח שכנע אותו ומאז הוא התמכר גם לסמים. "אחרי עשר דקות פתאום העולם היה ורוד יותר ושם התחילה מערכת היחסים שלי עם סמים, קוקאין, אמדי ואלכוהול וכך בעצם היו שבע שנים שהשתמשתי בסמים ואלכוהול"

בדרך למוסד גמילה (צילום: ללא קרדיט)

לוי, מסביר איך מתנהל מכור, במשך הזמן היו לו שתי דמויות: האחת – שובל המתפתח, עוזר בניה, ומנהל פרויקטים בבניה והשנייה – שובל הנרקומן שהתלות בסמים גדלה עד שלא יכולתי בלי החומר.

"ב-2017 החלטתי שאני לא משתף אף אחד את השימוש בסמים. ככה במשך שנתיים כולם חשבו שאני מתנהל כרגיל. חיי הלילה זה היה סיפור הכיסוי שלי. הבדידות, לאט לאט איבדתי חברים וחשבתי איך אני משיג עוד ועוד." העניין הכלכלי היה קשה, "מתוך 12,000 שקלים שהרווחתי השתמשתי ב10,000 שקלים בשביל להשתמש ולהשיג."

"שם נדלקו כל הנורות"

כך נמשך המצב עד אוגוסט 2019, שם יום אחד הוא מגלה שהוא נמצא בחובות של 100,000 שקלים, הכרטיסים החלו להיחסם. "שם נדלקו כל הנורות ובלילה עברתי התקף על גבול מנת יתר."

"אחרי שדיברתי עם חבר באותו יום שיתפתי שיש לי בעיה, הטריגר לשיתוף היה- כי נגמר לי הכסף. היו לי חובות שלא יכולתי לצאת מהם. לאחר יומיים הבוס שלי זימן אותי לשיחה ואמר לי שהוא אוהב אותי ויש שתי אופציות או שאני נכנס למוסד סגור – מוסד גמילה או שהיחסים בינינו מסתיימים."

לוי החליט לקחת את עצמו בידיים, "חודשים הייתי במוסד סגור. שעה טלפון ביום. הגעתי למוסד גמילה פרטי בבאר שבע. והגעתי לבד נסעתי ברכבת. לילה לפני המנהלת של המרכז אמרה לי שנפגש מחר בעשר "תשתדל לא לעשות שטויות" היא אמרה."

"אלוהים תהיה איתי"

"נפגשתי עם חברים שאני נפרד מהם ושתיתי צ'ייסר ולקחתי אלכוהול וסמים בכמויות. אני עולה על הרכבת נראה נרקומן לגמרי. כשנכנסתי אמרתי "אלוהים תהיה איתי", כשאתה מתמודד בלי סמים הגוף מתמודד עם קריז. בחודש הראשון אתה מתנקה פיזי."

השגרה במוסד כזה מתנהלת לפי סדר יום, "יושבים לקבוצה עם המדריך ויש לך לו"ז יוגה, טיפול פרטני, כל מיני קבוצות כמו טיפול באמצעות ציור. המוסד כמובן מצולם מכל פינה אפשרית ויש הרבה חוקים. אחרי חודש הגוף התנקה פיזית ואחרי חודש מתנקים רגשית."

"הסמים הלכו אבל הבעיות נשארו. מערכות יחסים עם ההורים, פסיכולוגית שעזבה אותי באמצע תהליך וחוויתי חרדת נטישה. כל יום קמתי בבוקר ולא הפסקתי לבכות. כל יום אמרו לי שיהיה בסדר ואסור לוותר"

לאחר חודשיים הוא היה חייב לעזוב את המוסד. הבוס שלו שילם על החודש הראשון, אביו לקח הלוואה, והחודש השלישי כבר לא התאפשר "הייתי חייב כבר להכניס כסף. אחרת תגיע הוצאה לפועל."

(צילום: ללא קרדיט)

"כשיצאתי מהמוסד גמילה עליתי במשקל, נראה טוב. כשחגגתי שנה ניקיון יצאתי לדרך חדשה" הוא מחליט לעזוב את הבר.

"במוסד גיליתי את אלוהים, את האמונה שיש לי כוח עליון שיכול לעזור לי להישאר בחיים. ואז חזרתי למוסד גמילה כמדריך טיפול. עזרתי להרבה מאוד מטופלים. נתתי הרבה השראה לאנשים."

אחרי שנתיים נרשמתי לאוניברסיטה לתואר בקרימינולוגיה ומזרח תיכון. הלכתי לעבוד בחברה בינלאומית. יש לי קריירה ואני וחוזר שנה הבאה ללמוד הנדסאי תעשייה וניהול. היום אני נקי שלוש וחצי שנים."

"מכור זה עבודה לכל החיים מלווה אותי בכל יום כל היום"

כעבור שלוש וחצי שנים של היותו נקי לחלוטין (צילום: ללא קרדיט)

"מכור זה עבודה לכל החיים מלווה אותי בכל יום כל היום בכל סיטואציה. בקטנוע, בשיחות עם חברים. בהתמכרות אחרי חודש הגוף נקי אבל הראש זוכר את הפעם האחרונה שהשתמשתי. אני משתמש בעוגנים כמו להתקשר לחבר נקי, ללכת לקבוצה בערב, להתקשר לעובדת סוציאלית ושאני יכול ללכת למרכז גמילה, בעיקר העוגנים – לשתף מישהו במה בעובר עליך."

"כדי להגיע לחירות, כשאתה משתמש בסמים אתה עבד של הסמים, כדי להפסיק אתה צריך להשלים עם העובדה שאתה חסר אונים מול ההתמכרות. ברגע שאתה נכנע רק אז אתה יכול לצאת מהתחתית של הבור."

"כשביקשתי עזרה רק אז גיליתי את המדרגות של החירות וכל יום רק להיום אני מרגיש חופשי ומאושר חופש נמצא בתוך הגבולות. אני לא יוצא למועדונים ולמסיבות. כשנכנעתי ממש יצאתי לחופשי."