נשיא המדינה, "האזרח מספר 1" ומי שעומד בראש המדינה. ממלא תפקידים ייצוגיים, ככזה הרגיש נשיא המדינה יצחק הרצוג צורך להפשיל שרוולים, בעת הזאת וליצוק תוכן לתפיסה שרואה במוסד הנשיאות ככזה שאמור לבטא את אחדות העם. הוא מייצג במעמדו, כך קבעה השופטת פרוקצ'יה "את הממלכתיות, ואת הקווים המאחדים והקשורים בין פלגיה השונים של החברה הישראלית. הוא אמור לשקף באישיותו את הטוב, היפה, הערכי והייחודי המאפיינים את הציבור בישראל".

והנה בעת הזאת כאשר מסביב יהום וסער, והחברה הישראלית שסועה למשמע קולות של אלו שמבקשים ללבות ולהגביה את גובה הלהבות. ביקש נשיא המדינה להביא את החברה הישראלית לפשרה. ואכן מה רע בפשרה. אין כל רע, ואם נשוב לרגע לתיאור שהציע השופט טירקל לפשרה, כך הוא ניסח את הדברים: "לדין פנים זועפות, לפשרה – פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שבניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: באדיבות ערוץ כנסת)

לצורך ניסוח מתווה פשרה ישב נשיא המדינה, שמע, למד, הקשיב והקדיש מחשבה ובסופו של דבר הניח אתמול (15.3.2023) את מתווה העם.

מדוע קרסה פשרת הנשיא?

את הפשרה ניתן לנסות ולהסביר דרך משחק כדורגל. חוקי הכדורגל מעניקים לקבוצה המנצחת 3 נקודות בעוד הקבוצה המפסידה אינה זוכה בנקודות. אל מול קבוצה מנצחת עומדת קבוצה מפסידה. אולם לעיתים המשחק מסתיים ללא הכרעה. אף קבוצה לא הצליחה לנצח את יריבתה. במצב כזה מוכרז 'כתיקו' תוצאה זו מעניקה לכל קבוצה נקודה אחת בלבד. בכך חולקות הצדדים את הנקודות בניהם. פשרה היא סוג של תיקו, בפשרה אין כל אפשרות שצד ישיג את מלוא מבוקשו והצד השני יוותר בלא כלום. פשרה היא למעשה הדרך בה כל צד יוצא עד נקודה אחת לפחות, עם חלק מהדרישות אליהם הוא נכנס אל תחילת הסכסוך.

כל מי שהתנשא בפשרות יודע שהצלחתה של פשרה מותנית ביכולת לתת לכל אחד מהצדדים משהו, כאשר כל אחד מהצדדים מבין שעדיף לו לקבל משהו מוסכם מאשר להשיג את מבוקשו, שאין כל וודאות שהוא יקבלה בסופו של יום מחד. אולם ההסכמה של הצד השני מקובלת גם עליו ומחייבת אותו בקיום אותו חלק מוסכם. במילים אחרות הפשרה היא ההכרעה באפשרות שבמתן שבין הספק לוודאי עדיף הוודאי גם במחיר שלא כל הנדרש בהתחלה יתקבל.

אם נשוב אל פשרת הנשיא אשר כונתה כ'מתווה העם', הרי שזו אינה מעניקה למחנה הקואליציוני שום נקודה.

המתווה מנציח את המונוליטיות של בית המשפט

די לצפות בחלוקה הדיכוטומית של המתנגדים והתומכים במתווה העם, כאשר חברי האופוזיציה מברכים על ההצעה, בעוד חברי הקואליציה דוחים את ההצעה יש בה כדי ללמד שאין במתווה הנשיא כל פשרה. בחלקים מסוימים בה היא כלל לא עוסקת, כך למשל מתווה העם אינו מבקש ליתן מענה לסוגית פסקת ההתגברות המצויה בליבת הרפורמה המשפטית המקודמת בחקיקת הכנסת. ובחלקים אחרים לא רק שההצעה אינה מבקשת לתקן ליקויים מערכתיים, להם טוענים מחברי הרפורמה המשפטית והתומכים בה, אלא היא מנציחה אותם.

כך למשל הוועדה למינוי שופטים מעניקה רוב אוטומטי למחנה השופטים והמחנה הליברלי. רוב אבסולוטי של 9 מתוך 11 חברי וועדה למינוי שופטים מקום שמוקמת ממשלת שמאל, ורוב של 6 חברי וועדה מתוך 11 מקום שמוקמת ממשלת ימין. כיצד הרכב של וועדה כזה מבקש לתקן את מינוי השופטים אם כל אשר הוא עושה זה להנציח את מה שהיה ואף לחזק את כוחו של בית המשפט העליון. כמו כן מתווה העם אינו מחייב גיוון במינוי השופטים והרכבם, אלא יש לקחת זאת כחלק ממכלול השיקולים, מה שאומר שתמיד ניתן לטעון 'לא מצאנו אנשים מתאימים' שנמצא אותם גם נמנה אותם.

דרישות חקיקה לא ריאליות

אם נעבור להצעת חוק יסוד החקיקה, הרי שזו מציעה שחוק יסוד יעבור 4 קריאות. 3 קריאות ברוב של 61 חברי כנסת, שזה מספר שכל קואליציה יכולה להשיג. אולם בקריאה הרביעית מחייבת רוב של 80 חברי כנסת. במילים אחרות ובהתאם למפה הפוליטית של השנים האחרונות הגעה למצב של רוב פרלמנטרי של 80 ח"כ הוא דרישה לא ריאלית. במילים אחרות דרישה זו תוקעת את המשך חקיקתם של חוקי היסוד מרגע זה ואילך, והנצחת המצב המשפטי שנולד בעקבות המהפכה המשפטית שיצר ברק עם חקיקתם של חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.

עילת הסבירות לא תבוטל אלא בית המשפט העליון יהיה רשאי לפסול החלטות ממשלה בענייני מדיניות ומינויים לשרים אם לצד עילת הסבירות תמצא עוד עילה נוספת. למשל 'אי סבירות' ו'השתק', או אי סבירות וניגוד עניינים. כלומר מתווה הנשיא מבקש לעגן את עילת הסבירות, שעולם המשפט, ואף שופטי בית המשפט העליון חלוקים בשאלת יישומו, כחלק מחקיקת חוקי היסוד של מדינת ישראל, מה שאומר שוב הנצחה של המצב הקיים, אלא שאם עד עתה הורתה של עילת הסבירות נולדה בפסיקה מעתה תהא עילת הסבירות מעוגנת בחוקי היסוד.

כך הוא גם הפרק שעוסק במעמד הייעוץ המשפטי לממשלה. שמבקש לעגן את הקיים, ועדיין מותיר בידי הייעוץ המשפטי לממשלה את הכח לנהל את הממשלה, ולקבע את הסמכות המסורה ליעוץ המשפטי שאינו קבוע היום בחוק, בחוק יסוד ולהנציח את המצב הקיים.

 

דומה כי קריאתו של הנשיא בנאום שנשא לפני כחודש ובה היה נכון להכיר בכאבם של אזרחים, ובלשונו של נשיא המדינה: "הרפורמה המוצעת לא צצה יש מאין. היא תוצר של מחנה שמרגיש שהתפתח חוסר איזון בין הרשויות, ונחצו בעניין זה גבולות לאורך השנים. ולא פחות מכך היא תוצר של כאב ותסכול עמוק". ניתוח מדויק וברור זה לא בא לידי ביטוי במתווה העם שהציע הנשיא. לצאת ידי חובת מחנה אחד, של מתנגדי הרפורמה ולהותיר את כאבם של האזרחים שנושאים צלקתם לאורך השני אינו יכול להוות מצע לפשרה.

הפשרה הייתה טובה אם כל צד היה מרגיש שמשהו במתווה העם חופף את כאבו והשקפת עולמו. אגב הניסיון בבית המשפט מלמד ששופט המבקש להציע פשרה בינארית המיטיבה עם אחד הצדדים בלבד דינה להידחות על ידי הצד הנפגש, וזה המצב במקרה של מתווה העם, תומכי הרפורמה לא קיבלו דבר.

==

אלישי בן יצחק, עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעל משרד עורכי דין.