עיתונאי 'הארץ' חיים לוינסון הידוע בסגנונו הציני והעוקצני, התייחס לפיגוע הרצחני בירושלים ביום שישי האחרון בו נרצחו שני הילדים האחים אשר ויעקב פלאי – ולא הותיר את הגולשים אדישים. לוינסון גדל כחרדי, ובפוסט הוא נזכר בחוויותיו כילד שגדל סמוך למקום הפיגוע.
הפוסט המלא של חיים לוינסון
אי אפשר להמשיך הלאה אחרי שרואים את התמונות האלה, של ילדי החמד שנרצחו אתמול, אשר ויעקב פלאי. קשה להסביר לאנשים מבחוץ מה זה להיות ילד חרדי. שילוב בין תמימות בלתי נתפסת לחמידות ילדית שטרם קולקלה על ידי העולם הגדול.
ואלו שתי תמונות מושלמות, שלוכדות את זה. יש פה את כל הניואנסים החרדים. החיוך המבויש, כי מעשה ההצטלמות הוא לא יום ביומו, אז שמצלמים מנסים לחייך. אבל לא מחייכים מדי, כי לחייך מדי זה לא יפה. הילד עם "החולצה של יום חול" המכופתרת, שלובשים אותה גם בים, בחופש. חולצה דהויה, אוברסייזד, שכבר עברה מילד לילד לילד ותמשיך הלאה.
והילד השני, בתמונה שנראית לקוחה מאירוע. סוודר על חולצה לבנה. עוד בגיל שמותר סוודר עם ציורים, ולא סוודר חלק וזהו. שהצווארון מסודר ברישול. חגיגיות שבאה להזכיר שבסוף זה לא על הבגדים, אלא על האירוע. ילדים שהאור והטוב שבהם פורץ את המסך.
גדלתי בשכונת רמות. למעשה בצומת הפיגוע, היה התלמוד תורה שלמדתי בו, עד כיתה ה'. שום דבר לא השתנה שם ב-30 שנה האחרונות. מגרש חצץ עם תחנת אוטובוס שמשרת את היוצאים מירושלים דרך 443. למרות שרמות היא בירושלים, פיגועי שנות ה-90 דילגו עלינו. התחושה בשכונה הייתה בטוחה. בשנת 1990 היה את החטיפה והרצח של רונן קרמני וליאור טובול, שנחטפו בצומת רמות וגופתם נמצאה ביער, בין רמות לבית חנינא. אבל בתוך השכונה, לא התפוצץ אוטובוס ולא היה פיגוע דקירה ולא היה מסע ירי. הכל היה קרוב מאוד, אבל גם רחוק מאוד.
זו הייתה ילדות תמימה, כמו של הפלאים. ביום יום הולכים לתלמוד תורה, הביתה. תלמוד תורה, הביתה. מדי פעם חתונות, בר מצוות, שבתות, אירועים מיוחדים. מהאתרים אני למד שמשפחת פלאי הייתה בדרך לבני ברק לשבת חתן בבני ברק. הם בטח התרגשו כבר מהבוקר. מיהרו מהחיידר בחזרה הביתה בשבת הקצרה להתקלח, ללבוש חולצה לבנה עם סוודר מעל, לצחצח נעליים, להספיק להגיע לפני שבת לבני ברק. עמדו שם בתחנה, גלגלו בנעליים את החצץ. נהנים מהמשחק ונזהרים לא ללכלך את בגדי השבת. התכלו בעיניים הסקרניות והתמימות שלהם על הכביש לראות מתי כבר האוטובוס מגיע, עד שהגיעה מכונית המוות. וזהו. להר המנוחות.
היו הרבה זוועות בשנים האחרונות. קשה כבר להכיל. התרגלתי כמה הכל מייאש וחסר תקווה. אבל לדבר הזה, אי אפשר להתרגל. לשני ילדים, בין 6 ו-8, שעומדים בתחנת אוטובוס, ואדם אחר שטוף שנאה מסתכל עליהם ואומר הילדים האלה, בבגדי השבת – אלה הקורבנות שלי, אלה הנקמה שלי בעם היהודי, אי אפשר להבין.
הזוועה הזו לא רחוקה. היא כאן, ליד הבית. בירושלים. לפעמים זה לא נתפס שגם מחר תזרח השמש. וגם מחר חבריהם לתלמוד תורה יקומו בבוקר, יקחו את הילקוט, יסדרו את החולצה והציצית ויצעדו לבניינים ברחוב מינץ. גם מחר יעצרו אוטובוסים בתחנה הזו, ועוד חודש כבר נשכח. לשכוח זה דבר טבעי, אבל לפעמים הוא גם כל כך מופרך. איך אפשר לשכוח שני ילדים קטנים כאלה, את התמונות האלה עם החיוכים האלה.
תגובות
ריגשת
וילדים פלשתינאים הרוגים?? האם יש איזו שהיא התיחסות לקרבנות ירי מצדנו על ילדים פלשתינאים שאינם מוערבים.מישהו התנצל?בקש סליחה?הציע עזרה?ומה בקשר לרצח פלשתינאי אתמול בכפרו עי פולשים מתנחלים שהגיעו לחבל להרוס לרצוח?האם נעצר היורה הרוצח ונשקו נבדק???אוי אוי הצביעות שלנו בהתיחסות לשכנינו.הגזענות.השנאה.כל מה שאוסרת תורתנו הקדושה
מה עם ילדי היטלר יוגנד ההרוגים? המרחם על אכזרים, סופו שיהיה חלק אינטגרלי מהשמאל הישראלי המטורלל.
המכליל את כל הערבים כאכזרים או רחמנא לצלן כעמלקים, עושה שקר גס בנפשו ומתקרב לחילול השם, כי בצלמו נבראו גם נוצרים ומוסלמים ובודהיסטים. אכן ישנם אכזרים ויש לזהות אותם ולהוקיע אותם, על אכזריות מעשיהם, ולא על פי הדת או הלאום שלהם.
לוינסון: גדלת כחרדי. מדוע התפקרת ועוד הפכת לאיש שמאל? אודה לך אם תשיב לי.
החרדים כתנוקות שנשבו, אסור עליהם ולא חשופים לבינה ודעת העולם. מנהיגי הקהילה גוזרים עליהם חיים של בערות גדולה, עוני ותלות. מי שנחשף לידע רבים סיכוייו להשתחרר מן הדת
צודק, עדיף להיות ימני עם מועל יד כלפי הפאשיסט התורן.
אין הרבה קשר בין החברה החרדית לדת היהודית האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? ואין שום קשר בין להיות חרדי לבין לחשוב באופן עצמאי. יש אנשים עם התכונה הזאת, שהם חושבים באופן ביקורתי. מה לעשות. לא על כולם אפשר לעבוד. וזה בכלל לא קשור לשמאל או לימין. כל אדם עם לב ומוח דואב על הפיגוע.
בושה