ביקורת סרטים: עבור קהל קטן אך נאמן "רוחות אינישרין" הוא סיבה למסיבה: הבמאי עטור השבחים מרטין מקדונה מתאחד בסרט זה עם קולין פארל וברנדן גליסן, שני השחקנים שכיכבו ב"ברוז'", סרט הביכורים שאתו פרץ לתודעה וקנה מעריצים רבים.

הטריילרים הבטיחו מנה גדושה מכל מה שהפך את "ברוז'" לאהוב: קומדיה שחורה קטנה, חכמה ועגמומית, תפאורה שלא מהעולם הזה, דמויות שנכנסות ללב, ודיאלוגים אבסורדיים. זה קרוב, אבל לא בדיוק מה שהקהל מקבל.

עלילת הסרט:

כפי שמגלים הטריילרים, הסרט מספר על המשבר שמתגלע בין שני חברים ותיקים באירלנד של לפני מאה שנה, כאשר האחד מכריז על הפסקת החברות ביניהם.

קולם, בגילומו של גליסן, פשוט מסרב יום אחד לבלות עוד במחיצתו של פדריק המבולבל, בגילומו של פארל. אתמול ישבו בפאב ופטפטו, והיום כבר לא מדברים זה עם זה. כשפדריק מנסה להבין מדוע, קולם עונה לו: "אני פשוט לא מחבב אותך יותר".

לאור הקושי המובן של פדריק להתמודד עם הבשורה הפתאומית, קולם מתחיל לנקוט בצעדים דרסטיים שנועדו להניא את חברו־לשעבר מיצירת קשר עמו; וככל שהתנהגותו מסלימה ועלבונו של קולם מעמיק, מחריפות השלכותיו של המשבר ביניהם.

(צילום: באדיבות פורום פילם)

סרט לא נחמד על נחמדות

"רוחות אינישרין" מעורר תחושה חמוצה ביותר, משום שלא ניתן שלא להזדהות לחלוטין עם האכזבה, התימהון והתסכול של פדריק. שוב ושוב הציפייה לקבל הסבר מניח את הדעת להתנהגותו המקוממת של קולם נותרת בלתי־ממומשת.

אם לא די בכך, שני השחקנים – שהכימיה ביניהם העניקה לסרט הקודם בכיכובם את שיאיו – מבלים את מרבית הסרט בנפרד. לחסידי "ברוז'" העלבון נהיה כמעט אישי: למה קולם יוצא מגדרו כדי לאכזב את פדריק ואת מי שכה התגעגע לצמד הקולנועי?

מקדונה כמובן בוחר במכוון להרחיק את הדמויות בסרטו מאלו של "ברוז'": זו איננה קומדיה שחורה, אלא טרגדיה מרה כלענה, עם הפוגות קומיות.

סרט הביכורים של מקדונה דן באפשרות של גאולת הנפש בעולם מוכה חטא, ועל כן הוא מסתיים בנימה אופטימית; "רוחות אינישרין", לעומתו, הוא סרט שמסתיים ללא כל תקווה – בהכרעה ש"יש דברים שאי אפשר להתגבר עליהם".

כמו בסרט הראשון, גם הפעם מקדונה עוסק בקודים של התנהגות, ובניסיון לייצר היגיון בעולם מטופש ודי אלים. גם בסרט הזה הוא מתמקד באוסף קטן של דמויות שכלואות במקום יפהפה ומחניק גם יחד, כשמעל ראשיהן מרחף מוות תמידי.

(צילום: באדיבות פורום פילם)

בעוד "ברוז'" ענה לַייאוש בטוב לב, "רוחות אינישרין" מניח לייאוש לרמוס את טוב הלב (לרגעים נראה אפילו שמקדונה הניח למורבידיות ולזוועה להפוך לגימיק, ושהוא מבלבל אותן עם דרמה איכותית). התוצאה היא סרט לא נחמד בכלל על נחמדות, שמסתכן בשחיקה רגשית הן של הצופים הן של הדמויות.