קראתי את תגובתו של מכובדי הרב שמואל דוד שליט"א רבה של עפולה לדבריי. וראשית לכל, זכיתי כפי הנראה שכב' יחזיק בראשו את דבריי הדלים כחודש ימים, כך שכנראה יש בהם מן האמת הגם אם פחות נוחה היא לנו. לכן ברשותו אבקש לעשות מעט סדר ביחס לטענותיו כלפי מה שכתבתי.

אהבתו והערכתו של הרב שמואל לחניכי החמ"ד ניכרת מתוך דבריו ולכך אף אני מצטרף. יחד עם זאת, אני כותב דווקא מתוך ההבנה שבתלמידי החמ"ד נעוץ פוטנציאל אדיר שבכוחו לשנות את פני החברה כולה, האידאליסטיות והאחריות הכלל ישראלית כדרך חיים, יותר טבעית להם מאשר לכל חלק אחר בחברה, קל לזהות ברוחם ובמרצם נשמות של דור של גאולה ואשרינו שזכינו לצעירים מלאי כוחות חיים אלו.

לכן לא עליהם אני מצר אלא תהייתי ביחס לתפיסה החינוכית ובעיקר לשדרת המחנכים: האם היא חיה בעצמה באטמוספרה מלאת טוהר וקודש הרואה את החינוך כשליחות לתיקון עולם, ומכוח זה משפיעה על עולמם המוסרי והרוחני של תלמידיהם או שמא רוח של מצוינות, אינדוקטרינציה אוניברסלית ושאר ערכים חשובים אך משניים המתגלמים בתוכניות החינוך.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו מבטיח לעגן את תקציב החמ"ד (דוברות הליכוד)

ברור לי שאם תלמידי החמ"ד יפגשו מחנכים אידאליסטיים ורוח חינוכית מלאת השראה, וב"ה שקיימים כאלה בתוכנו אך לא מספיק כנראה, אזי פני החברה הישראלית היו משתנים לבלי היכר באמצעות השפעתם הברוכה בכל שטחי הציבוריות הישראלית.

אמנם ב"ה בוגרים ובוגרות רבים ממשיכים בישיבות, מדרשות ומכינות אך אעפ"כ לדאבון הלב, המציאות בפועל, כידוע לכולנו, אינה מזהירה. אני נמנע מלהיכנס לסטטיסטיקות שנעשו בשנים האחרונות ביחס לחילון בבוגרי המגזר, להבנתי לא ניתן לאמוד כראוי השפעה חינוכית במספרים ובהגדרות חיצוניות, אך בכל זאת לא ניתן להכחיש את המציאות בה אנו פוגשים מסביבנו.

הרב שמואל מתמקד בדבריו בתלמידי החמ"ד ובהישגים שלהם בעיקר, אמנם ניתן לדון על אופן הסקת הדברים ועד כמה הם משקפים את המציאות בפועל, אך לעצם העניין בדבריי לא עסקתי כמעט בתלמידים, מה לי להלין על ילדי החמ"ד בתרתי משמע, ביקשתי לבחון את הדרך ואת ליבת התפיסה החינוכית: עד כמה היא עמוקה ובוערת בלב המחנכים, כך שהקודש הוא ליבת הכל. חינוך בעם ישראל אינו יכול להיות פחות משליחות כמשימת חיים. חינוך אינו מקצוע או קריירה עם תנאים נוחים יותר או נוחים פחות, חינוך יהודי הוא שליחות אלוקית לבניין האומה ובניה בוניה, האמנם זהו הקריטריון בשלבי הכשרתם של מחנכינו?! האם זאת היא הרוח הפועמת בבתי החינוך שלנו?!

מרן הראי"ה קוק זצ"ל שסלל את דרך התחייה לדורנו וראה בחינוכם של צעירי ישראל כנדבך יסודי בבניין רוחה של האומה, כותב בספר האורות "הַחִנּוּךְ, שֶׁהָרָצוֹן הָאַדִּיר עַל מַה שֶּׁכְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל הִיא בְּנוּיָה יִתְגַּדֵּל עַל יָדוֹ, מֻכְרָח הוּא לִהְיוֹת חִנּוּךְ מְלֵא אוֹר אֱלֹהִי בְּתַכְלִית גָּבְהוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מְעֻלָּף בְּחִנּוּךְ לִמּוּדִי שֶׁל תּוֹרָה, בֶּאֱמוּנָה עֲמֻקָּה שֶׁבָּהּ אוֹר ד' גָּנוּז, הַמְסַבֵּב אַהֲבָה לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וּלְחַיִּים שֶׁעַל פִּי דֶּרֶךְ ד' הַמֵּבִיא אַחֲרִית וְתִקְוָה לְאֻמִּית אֶל הַכְּלָל.. שֶׁהַחִנּוּךְ מְיֻסָּד לְשֵׁם הָאִידֵאָל הָאֱלֹהִי, לֹא רַק בִּשְׁבִיל מִלּוּי צָרְכֵי הַחַיִּים הַחָמְרִיִּים וְתַאֲווֹתֵיהֶם, אָז הָאֲצִילוּת שֶׁל הַטּוֹב הָאֱלֹהִי מִתְגַּבֶּרֶת בָּאֻמָּה, וְכחָהּ הָעֶלְיוֹן מִתְגַּלֶּה עָלֶיהָ". מסופקני אם בתוכנית הכשרת מחנכים כיום ובפרט מנהלים, מנסים לדבר בשפה הזאת או שואפים אליה, גם אם היא רחוקה מלהתממש במשעולי האתגר החינוכי.

נטען כלפי ולא בפעם הראשונה, 'הוא מנותק מהעשייה ומהחינוך הממלכתי דתי', למען הסר ספק, כותב שורות אלו למד בחמ"ד, לימד בחמ"ד, ילדיו למדו ולומדים בחמ"ד, רעייתי ראשה ורובה מעל 20 שנה בחמ"ד במישוריו השונים. אז לא, אני ממש לא מנותק ובתוך עמי אנוכי יושב ומתוך דאגתי כאבי ואהבתי לחמ"ד אני כותב ומתוך הכרה ואמון בצעירי החמ"ד.

החברה הישראלית מצויה כיום באחד מאתגריה הערכיים הגדולים, רוחות הפרוגרס מבקשות בכל דרך לפורר מחדש תפיסות חיים נורמליות לכדי כאוס חברתי אנושי ותרבותי. להבנתי חניכי החמ"ד הינם הערובה אולי היחידה שבכוחה לעצור את הסחף הגואה בחברה ולהביא את השפעתם לכל פינה בחברה, אך הדבר תלוי אם מנעד התפיסות שעומדות בבסיס חינוכם והדיסציפלינות החינוכיות של החמ"ד ינוסחו מחדש, כך שערכי היסוד יהיו לימודי הקודש בטהרתם והם שיהוו את התשתית לשאר תוכניות הלימוד, אין בכך כדי לזלזל במקומם של לימודי ליבה אחרים אלא למקמם כמשניים ומסתעפים מהעיקר שהוא הקודש. אם שינוי זה יחול אין לי ספק שניווכח בהשפעתם הברוכה על כלל המערכות במדינה.

מייחל ומתפלל שלא נחמיץ את השעה ונענה לאתגר הגדול, בע"ה.