בספר "משוש דור ודור" על הגרי"ש אלישיב שוב התפרסמו כמו בספר הקודם עליו "השקדן" – דברי בוז על הרב הראשי הג"ר שלמה גורן, בדבר פסיקתו המכונה "האח והאחות". דברי בזיון אלה כלפי תלמיד חכם גדול, פוגעים בכבוד התורה, כבוד עם ישראל, כבוד הגר"ש גורן, וכבוד הגרי"ש אלישיב עצמו שבאופן כללי כיבד כל תלמידי החכמים.

פסק זה של הגר"ש גורן הוא ככל פסק אחר בעם ישראל. אפשר להסכים איתו ואפשר לחלוק (הנימוקים בעדו חזקים יותר מהנימוקים נגדו, אך זה לא כאן הנושא), אך זהו פסק כתוב כמסורת כל הפסקים בעם ישראל.

אחרי הפסק נכתבו נגדו מודעות ביזוי רבות עם השמצות נוראות. ביקש רבנו הרב צבי יהודה שיביאו לו את התשובה ההלכתית. הוא עיין בה ושלח אותה לג"ר אברהם שפירא עם שאלה, לא האם מסכים איתה או לא אלא אם היא בנויה היטב כתשובה הלכתית רצינית. כאשר השיב לו שכן, פרסם רבנו: "תקצצנה ידי עושי רשע". שאלוהו: "הלא בין החותמים יש כמה רבנים גאונים". השיב: "יש חילוקים". כלומר אין סגנונות הביזוי שווים.

וכן כאשר ארבעה תלמידי חכמים גדולים פרסמו גילוי דעת הגר"ש גורן, הפוסל אותו ואת פסקיו, זעק רבנו הרב צבי יהודה נוראות על כך, ואמר: "השוחד יעוֵּר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, ואין להם יום הכיפורים עד שיבקשו ממנו מחילה".

כעבור זמן הזדמן לחתונה עם אחד מתלמידי החכמים האלה ונקרא לברך אחת משבע הברכות. הוא לא מש ממקומו, והסביר שלא יברך כיוון שעומד שם אותו תלמיד חכם עד שיפרסם בקשת מחילה על הפגיעה בכבוד הרב הראשי לישראל וכבוד הרבנות הראשית לישראל. אותו תלמיד חכם הסתלק משם ורק אז בירך רבנו.

גם הג"ר יוסף אליהו הענקין, גדול הפוסקים באמריקה לפני הגר"מ פיינשטיין, למרות שמעולם לא אישר את פסק הדין שהוציא הגר"ש גורן, כיון שעיוור היה ולא היה באפשרותו לעיין בתשובה, מכל מקום פסק בסכינא חריפא שאסור לשום אדם לחלוק עליו כיון שנתמנה להיות רב הכולל ואדם גדול הוא, ו"גדול הדור", ואת כל הטענות שטענו נגדו ביטל כלאחר יד. כשטענו לפניו שהגר"ש גורן הוא בגדר לוקח שוחד, ענה בתקיפות: "זה פוליטיק, לא הלכה". ולא נסוג אחור מדעתו זו למרות ההפצרות הרבות והאיומות הרבים מרבנים שונים עד שעלה בסערה השמימה (שו"ת בני בנים ח"ב עמ' רי).

חזק ונתחזק לכבד כל תלמידי החכמים.